בש"פ 2774/98 יחזקאל שיק נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בשל שלושה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, ידיעות כוזבות, שיבוש מהלכי משפט, גניבה מרכב, חבלה ברכב במזיד, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר וקבלת דבר במרמה. לפי האישום הראשון פיתה העורר חלפן כספים לבוא לדירתו ולאחר מכן שדדו אותו העורר ושותפיו באלימות בנוטלם ממנו סכום של 145,000.- דולרים וכן 150,000.- פרנקים צרפתיים. העורר גם מסר ידיעה כוזבת למשטרה לפיה נשדד בעצמו ולא היה שותף למעשה. לפי האישום השני ניקב העורר את צמיג מכוניתו של חלפן כספים ואחרי שיצא החלפן מתוכה גנב העורר מתוך המכונית כ 50,000.- ש"ח, כ 600.- ליש"ט, שקים בסכום כולל של כ 42,000.- ש"ח וכן צרור של מפתחות. לפי האישום השלישי יצא העורר מן הארץ, דרך נמל תעופה בן-גוריון, באמצעות דרכון של אחיו שאותו זייף על ידי החלפת התמונה. משהתעורר חשד שהדרכון מזויף נמלט מדלפק בקורת הגבולות והצליח לצאת מן הארץ.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופט א' בייזר), בהחלטתו מיום 8.1.98, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 3.5.98 דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר. מכאן עררו של העורר.

2.טענתו העיקרית של העורר היא כי שותפיו למעשי העבירה שבאישום הראשון נדונו לעונשי מאסר לתקופות שמשכן בין 6 חודשים, לריצוי בעבודות שרות, לבין 15 חודשים. מכאן יש ללמוד, לדעתו, שהוא צפוי למאסר לתקופה שאורכה דומה. הואיל והוא עצור מאז 15.9.97, כ8- חודשים, הרי ש"ריצה" למעשה את רוב תקופת המאסר.

טענתו השניה היא כי בעוד כחודש ימים - במלאת 9 חודשים למעצרו - ישוחרר ממילא, לפי מצוות הדין. בענין זה הוסיף שבמשפטו אמורים להעיד יותר מ70- עדים כך שאין להעלות על הדעת שהמשפט יסתיים במשך החודש שנותר.

טענתו השלישית היא כי בעקבות סיום משפטיהם של יתר הנאשמים "לא תשקף כל סכנה מכל מין וסוג שהוא ולא יתעורר כל חשש לניהולו התקין והסדיר של המשפט, שאין באפשרותה של חלופת מעצר 'סבירה' להבטיחם".

3.טענות אלה אין בידי לקבלן.

כפי שמתברר יוחסו לנאשמים האחרים, שמשפטיהם הסתיימו בעסקות טיעון, עבירות פחותות במספר ובחומרה מאלה שיוחסו לעורר. כן ניתן לשער כי הרשימה הארוכה של הרשעותיו הקודמות תטה את הכף בכיוון של החמרה בעונשו, אם יורשע. טענתו הראשונה של העורר אין בה, אפוא, ממש.

לא מצאתי ממש גם בשתי טענותיו האחרות. אם לא ישוחרר אחרי שיחלוף חודש נוסף, ואם תבקש המשיבה להאריך את תקופת מעצרו מעבר ל9- חודשים, יוכל, כמובן, להעלות את השגותיו באותו שלב. אשר לטענתו האחרונה של העורר סבורני כי מעשיו, שתוארו לעיל, מבססים חשש ממשי שישבש את הליכי המשפט ואף יימלט מן הדין אם ישוחרר.

4. הערר נדחה.