פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2782/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המבקשים:
1. גאבר אבו סביח
2. מסבאח אבו סביח
3. גיאהד אבו סביח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לגילוי ראיה
תאריך הישיבה:
א' בניסן תשס"ח
(6.4.08)
בשם המבקשים:
עו"ד ר' עותמאן
בשם המשיבה:
עו"ד מ' קרשין
החלטה
מונחת בפניי עתירה להסיר את החיסיון שהוטל על ראיות על ידי שר הביטחון, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).
ההליכים שקדמו לבקשה זו
1.
נגד המבקשים הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) והיזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, על רקע סכסוך בין ילדיהם של המבקשים לבין ילדיהם של האני אבו סביח (להלן: האני ) ואחיו, ביצעו המבקשים את המעשים הבאים: חסמו את דרכו של הרכב בו נסעו האני ואחייניתו, חבטו באלות ברכב וניפצו את שמשותיו, ולאחר שגירשו את האחיינית מהמקום משכו את האני מחוץ לרכב, הכו אותו באלות בכל חלקי גופו ודקרוהו בסכין.
2.
ביום 12.2.2008 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' סובל) לבקשת המשיבה לעצור את המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
3.
ביום 13.3.2008 נחתמה על ידי שר הביטחון, מר אהוד ברק, תעודה בדבר ראיות חסויות לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (להלן: תעודת החיסיון ) וזאת מהטעם שמסירת הראיות המפורטות בתעודת החיסיון עלולה לפגוע בביטחון המדינה. הראיות המפורטות בתעודת החיסיון הן: (1) מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי ותוכן המידע שיש בו כדי לחשפם; (2) שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי איסוף חומר של שירות הביטחון הכללי באיסוף מידע ובחקירה, ותוכן המידע שיש בו כדי לחשפם, למעט טענות פסול; (3) שמם וכל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם של עובדי שירות הביטחון הכללי.
טענות המבקשים
4.
לטענת המבקשים, הראיות שמעטה החיסיון הוטל עליהן נולדו לפני הגשת כתב האישום, אשר הוגש ביום 6.1.2008, ובמועד זה נולדה זכותם של המבקשים לעיין בחומר החקירה שבידי המשיבה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). תעודת החיסיון נחתמה על ידי שר הביטחון ביום 13.3.2008, כחודשיים לאחר הגשת כתב האישום. לטענת המבקשים, משמעות הדבר היא כי המדינה הפרה את חובתה בכך שלא העמידה לרשות הסנגור את מלוא חומר החקירה שהיה ברשותה בעת הגשת כתב האישום, ובכך פעלה שלא כדין.
5.
לטענת המבקשים, מאחר שבמועד שבו קמה זכותם לעיין בחומר החקירה, לא היו הראיות - החוסות תחת תעודת החיסיון - חסויות, אולם החומר "הוסתר" מעיני הסנגור, הרי שמן הדין לפסול את תעודת החיסיון.
6.
לחלופין, טוענים המבקשים כי באיזון בין האינטרסים הנוגדים במקרה דנן, על בית המשפט להעדיף את האינטרס של עשיית צדק על פני האינטרס הביטחוני, ולכן יש להורות על הסרת החיסיון.
7.
בדיון שבפניי, טען ב"כ המבקשים, עו"ד ר' עותמאן, כי נפל פגם בהליך, הואיל ובין מועד הגשת כתב האישום לבין מועד הוצאת תעודת החיסיון חלפו כחודשיים, ובינתיים התחיל להתנהל שלב ההוכחות בהליך, וזאת מבלי שהמבקשים יודעים האם הראיות תיחשפנה אם לאו. לפיכך, טוען ב"כ המבקשים, התמשכות הזמן שעד להוצאת תעודת החיסיון פגעה בהגנתם של המבקשים.
8.
ב"כ המבקשים טען עוד בפניי כי הוא סבור שניתן "לצמצם" את תעודת החיסיון כך שתחול רק לגבי אחד המבקשים, ובהקשר זה מוסיף עוד כי אי גילוי החומר החסוי הקשה גם על השגת הסדר טיעון לעניין העונש ביחס למבקש 1, אשר הודה במעשה.
טענות המשיבה
9.
הדיון שבפניי נערך תחילה בדלתיים פתוחות, ולאחר מכן הציג ב"כ המשיבה בפניי את החומר החסוי, בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. במסגרת הטענות ה"גלויות" טען ב"כ המשיבה כי תעודת החיסיון הינה תקפה, גם אם הוצאה באיחור (קרי, לאחר מועד הגשת כתב האישום), אולם ה"איחור" - אם ישנו כזה - הינו נתון בו יכול בית המשפט להתחשב בדונו בעתירה לגילוי ראיה. במקרה דנן, טען ב"כ המשיבה, כי העיכוב בהוצאת תעודת החיסיון נבע משגגה טכנית, אולם לא נפל כל פגם בהליך, שכן בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 6.1.2008, יום הגשת כתב האישום, הסכים ב"כ המבקשים דאז, עו"ד י' מוחארב, לבקשתה של המשיבה להארכת מועד להוצאת תעודת החיסיון, ובית המשפט נעתר לבקשה, בציינו:
"ניתנת בזאת, בהסכמה, אורכה להמצאת חומר החקירה אשר לגביו יש כוונה להוציא תעודת חיסיון, וזאת עד להוצאת התעודה."
אשר לטענה כי המשיבה מקשה על השגת הסדר טיעון ביחס למבקש 1, השיב ב"כ המשיבה כי אין לעניין זה דבר וחצי דבר עם ענייננו, שהוא עתירה להסרת חיסיון.
10.
כאמור, בהמשך פירט ב"כ המשיבה בפניי - בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד - את החומר החסוי בעניינם של המבקשים.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
11.
הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הינם סעיפים 44 ו-46 לפקודת הראיות, אשר קובעים, בין היתר, מתי ניתן להסיר חיסיון שהוטל לטובת המדינה ובאיזו פרוצדורה יש לנקוט. על פי האמור בסעיף 44 לפקודת הראיות, בית המשפט העליון יורה על גילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון לטובת המדינה, כאשר מצא כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".
נפקות הוצאת תעודת חיסיון לאחר הגשת כתב האישום
12.
כפי שציין ב"כ המבקשים, זכות העיון בחומר החקירה עומדת לנאשם מעת שהוגש נגדו כתב אישום, ומקום בו מבקשת התביעה להשתחרר מחובת הגילוי בטענת חיסיון, אין היא יוצאת ידי חובתה אלא בהצגתה של תעודת חיסיון ערוכה וחתומה כדין. יתרה מכך, על התביעה להצטייד בתעודת החיסיון הדרושה לה מבעוד מועד, היינו לפני הגשת כתב האישום, ולכלול את התעודה במסגרת חומר החקירה הגלוי, בו יורשה הנאשם לעיין (ראו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 8 (1992); בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(3) 804 (1999) (להלן: פרשת גיל )).
13.
הטלת חיסיון בדיעבד על חומר שבעת הגשת כתב האישום היה אמור להיות גלוי בפני הנאשם, אינה ראויה ומנוגדת למושכלות יסוד בהליך הפלילי. יחד עם זאת נקבע, כי תעודת חיסיון שהוצאה באיחור אינה חסרת תוקף מטעם זה בלבד, אלא שבית המשפט השוקל אם להותיר בעינו את החיסיון או להסירו רשאי להתחשב באיחור זה, כאשר השיקול העיקרי הינו השאלה האם נפגעה הגנתו של הנאשם כתוצאה מהתקלה והאיחור בהוצאתה של תעודת החיסיון (ראו: פרשת גיל ; בש"פ 1444/03 נטשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2003)).
14.
בענייננו, נוכח העובדה שמי שהיה באותה עת ב"כ המבקשים (עו"ד י' מוחארב) הסכים - באותו יום בו הוגש כתב האישום - לבקשתה של המשיבה למתן ארכה להוצאת תעודת החיסיון, ולאור זאת אף בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, הרי שאין מקום לייחס משקל רב לעובדה שממועד הגשת כתב האישום ועד להוצאת תעודת החיסיון חלפו כחודשיים.
"הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה"
15.
במסגרת המבחן הקבוע בסעיף 44(א) לפקודת הראיות, על בית המשפט לערוך איזון בגידרו יישקל מן העבר האחד הצורך בהגנה על ביטחון המדינה, כאשר נדרש כי בית המשפט ישתכנע כי גילוי החומר כרוך בסיכון משמעותי לביטחון המדינה, ומן העבר השני האינטרס הפרטני של הנאשם, כמו גם האינטרס הציבורי, בעשיית משפט צדק, בהבטחת אפשרותו של בית המשפט לרדת לחקר האמת ובמניעת עיוות דין לנאשם כתוצאה ממניעת חלק מחומר הראיות מידיו. מקום ששני אלה מתנגשים ובית המשפט נוכח כי יש בחומר החסוי כדי להועיל לנאשם בהגנתו, שומה עליו ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי שבעשיית משפט צדק ובניהול הליך הוגן. ראו בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2008) והאסמכתאות הנזכרות שם.
16.
כאמור, עיינתי בחומר החסוי ושמעתי את הסברי ב"כ המשיבה בעניינו. איני סבור כי ניתן להיעתר לבקשת ב"כ המבקשים ולהסיר את החיסיון מעל החומר הנכלל בגדרו. מחד גיסא, לא השתכנעתי כי אי חשיפת החומר החסוי בפני המבקשים יגרום להם לעיוות דין ומאידך גיסא, השתכנעתי כי קיים חשש שחשיפתו של החומר יהא בה כדי לפגוע בביטחון המדינה, כמפורט בתעודת החיסיון. לאור האמור, אני סבור כי הצורך שלא לגלות את החומר המצוי תחת תעודת החיסיון, מטעמים שבביטחון המדינה, עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק.
הנני רואה לנכון לציין עוד, כי לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוצג לי על ידי ב"כ המשיבה, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת ב"כ המבקשים לערוך "הפרדה" בין המבקשים בכל הנוגע לחומרים החסויים, באופן שתעודת החיסיון תחול רק על מבקש אחד או שניים מתוך השלושה.
17.
לאור כל האמור לעיל, העתירה לגילוי ראיה חסויה - נדחית.
ניתנה היום, ב' בניסן תשס"ח (7.4.2008).
ש ו פ ט