בש"פ 2789/15 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מאתמול, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 19.4.2015 ולפיה הוארך מעצרו של המבקש – קטין – עד ליום ששי 24.4.2015.

ב"כ המבקש טען על פגיעה בזכויותיו של הקטין במהלך מעצרו. על מקצתן מחל, בדיעבד (הורי הקטין לא הוזמנו לדיון בבית משפט השלום, אך משנכחו בדיון בבית המשפט המחוזי הוסכם לא להחזיר את הדיון לבית משפט השלום); על חלקן עודנו עומד.

עיקר טרונייתו של ב"כ המבקש הוא בכך שהמבקש אינו מוחזק בבית מעצר נפרד לקטינים או באגף נפרד בבית מעצר כללי. במישור העובדתי נמצא כי טענה זו נכונה, אך בית המשפט המחוזי ציין כי "בה בעת לא נסתרה הטענה כי כלל זכויותיו נשמרות. בית משפט קמא נתן בעניין זה הוראות המקובלות עליי אשר תכליתן להבטיח את המשך שמירת זכויותיו של העורר. זאת ועוד, לא הוכח כי במקום היישוב בו מוחזק העורר או בקרבתו, יש בית מעצר לקטינים (סעיף 13(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה, דרכי טיפול) תשל"א-1971. נוכח מכלול נסיבות אלה אין בטענה האמורה משום עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. הדברים אמורים ביתר שאת, בשים לב למסוכנות הממשית הנוגעת למעשים נשוא הבקשה כמו גם להצדקה העניינית שביסוד הבקשה" .

בהחלטתי מהיום ביקשתי את תגובת המשיבה. בתגובה ציין ב"כ המשיבה, כי "נוכח העובדה כי החזקת הקטין בבית שמש אושרה על ידי שתי ערכאות לצרכי חקירה; כי המבקש הוחזק בתא נפרד מבגירים; כי כרגע אין טענה לפגיעה בזכויות אחרות של המבקש; בהתחשב במנגנון הנוסף שקבע בית משפט השלום בכדי לוודא שימור זכויותיו של המבקש ונוכח חומרת העבירות בהן חשוד המבקש והמסוכנות הנשקפת ממנו, המשיבה סבורה כי אין מקום לדון בשחרור המשיב ממעצר רק נוכח טענת המבקש להפרת זכויותיו" .

בד בבד הודיעה המשיבה כי לאחר התייעצות ושיקול נוסף החליטה להעביר את המבקש עוד היום למתקן מעצר יעודי לקטינים בירושלים. טוב שכך. הבקשה נמחקת אפוא בזאת, בנתון לכך שהמבקש יועבר לאלתר למתקן המעצר היעודי לקטינים בירושלים.