בש"פ 279/22 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רצח (ביסוד נפשי של אדישות) וחבלה בכוונה מחמירה בצוותא. בית המשפט המחוזי מרכז- לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל ) מצא כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר. המעשים המיוחסים לעורר נעשו לאחר חילופי דברים שבעקבותיהם שב העורר והנאשם האחר בכתב האישום למקום שבו נמצאו קורבן העבירה וחבריו במטרה לתקוף אותם בצוותא ולפגוע בהם, כשהעורר הצטייד לשם כך בלום ברזל ששימש בידיו כנשק קר, ומסוגל כשלעצמו להוות גם נשק קטלני. הנאשם האחר היה חמוש בסכין.

העורר והנאשם האחר תקפו את קורבן העבירה וחברו הקטין. העורר חבט במנוח עם לום. הנאשם האחר הוא זה שלפי המיוחס דקר את קורבן העבירה בחזהו והדקירה בפועל אינה מיוחסת לעורר. התסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי בחן את הסיכון שנשקף מהעורר, את המפקחים ואת החלופה המוצעת ולא המליץ על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים. נוכח עוצמת המסוכנות ולאחר ניתוח פרטי התסקיר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים משנקבע כי נוכח מסוכנותו לא ניתן לשחרר את העורר לחלופה או לעצרו בפיקוח אלקטרוני.

על החלטה אחרונה זו נסב הערר שלפניי. בא כוח העורר עמד בפירוט על מאפייניו האישיים של העורר, צעיר ללא עבר פלילי, בוגר תיכון, בעל רצף תעסוקתי ששיתף פעולה בחקירה. הוא חלק על הערכות שירות המבחן בהיבטים שונים שצוינו בתסקיר וציין כי המכלול מלמד על כך שניתן ניתן להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, למצער אף בחלופה מרוחקת יותר שתבחן. בא כוח המדינה מצדו סבור כי אין יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. שקלתי את טיעוני הצדדים. כידוע, ככלל מי שמיוחסת לו עבירת רצח ישוחרר לחלופה או ייעצר בפיקוח אלקטרוני רק במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי לא שלל על הסף בחינה של חלופה בהינתן עברו הנקי של העורר והורה על בחינה על ידי שירות המבחן. נוכח הערכת הסיכון בתסקיר אותה ניתח בית המשפט בהחלטתו והערכת הסיכון אותה ביצע בעצמו לא ראה לסטות מהמלצת שירות המבחן, והורה על מעצר עד תום ההליכים. ואכן, כלל ידוע הוא כי ככלל לא ימהר בית המשפט לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן. בנסיבות המקרה, נוכח הסיכון שנשקף מהעורר, בהינתן המיוחס לו והתשתית שהונחה לפני בית המשפט, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו.

הערר נדחה.