בש"פ 2790/17 בש"פ 2790/17

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יקואל ) במ"ת 4262-12-16 מיום 26.3.2017, בה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו שבפתח-תקוה ובתנאים נלווים.

2.לפי כתב האישום, שהוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף, בליל ה-14.11.2016, בסמוך לחצות, קרב המנוח לעבר שלוש נערות שישבו סמוך לכיכר העירייה בפתח-תקוה וקרא לעברן. הנערות שחששו ממנו החלו לצעוק לעברו שיעזוב את המקום. הנאשם האחר צעק לעבר המנוח לעזוב את המקום, ולאחר שהמנוח החל לעזוב את המקום בעט הנאשם האחר לעבר פלג גופו התחתון של המנוח, השליך לעברו פחית בירה, ומייד לאחר מכן המשיך ובעט בו בעוצמה רבה, ואף לאחר שנפל ארצה המשיך ובעט בו ארבע-חמש בעיטות נוספות לכיוון פלג גופו העליון, לכיוון עורפו וראשו. בשלב זה, בשעה 00:30, הגיע למקום המשיב ובעט בעיטה חזקה לכיוון ראשו של המנוח – בעוד האחרון מנסה להתרומם מהמדרכה – בעיטה שמעוצמתה הוטח המנוח למדרכה.

בהמשך, בעיתויים שונים (סמוך לשעה 01:11 וסמוך לשעה 01:17), שב המשיב ותקף את המנוח – תחילה, באמצעות אגרוף לפניו ועל ידי דחיפתו, עד שנפל ונחבט בראשו; ובהמשך, בכך שבעט בו ודרך עליו בהיותו שרוע על הרצפה, ומשנפל על הרצפה, הוסיף המשיב ובעט בו. לבסוף, סמוך לשעה 01:42, הגיעו שני הנאשמים למקום; המשיב בעט במנוח בחוזקה, ובתגובה חרחר המנוח, דבר שגרם לשניים להימלט מהמקום.

מספר ימים לאחר האירועים המתוארים נפטר המנוח כתוצאה מדימומים בגזע המוח, ועל רקע חבלות קהות בראשו.

כתב האישום מוסיף ומציין כי סמוך לאחר האירועים דנן הגיעו שוטרים לזמֵן את המשיב לחקירה, אך המשיב ששהה בבית סבתו לא פתח את דלת הבית ולא התייצב לחקירה, כפי שנדרש. ביום 22.11.2016, בעת שהגיעו שוטרים לעוצרו, ברח המשיב מהמקום עם אופניו ונמלט, חרף קריאות שוטר שהורה לו לעצור, והוא נעצר רק לאחר מרדף.

3.לשני הנאשמים יוחסה עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק ). למשיב יוחסה, בנוסף, עבירת שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

4.בהמשך למספר דיונים שהתקיימו בתיק דנן ולשני תסקירי שירות המבחן בעניינו של המשיב – שבאחרון שבהם מצא השירות כי יש במעצר בפיקוח אלקטרוני, לצד פיקוח מפקחים שנבחנו ונמצאו מתאימים לתפקידם, כדי להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב – מצא בית המשפט המחוזי שניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות איזוק אלקטרוני ופיקוח אנושי, לצד תנאים נילווים.

5.העוררת טוענת כי מעשיו של המשיב המתוארים לעיל הינם "קיצוניים בחומרתם, ומעידים על אכזריות שלוחת רסן והעדר כל גבולות פנימיים וחיצוניים". לשיטתה, לא ניתן לאיין מסוכנות גבוהה זו במעצר באיזוק, ובפרט בהתחשב בכך שלא הייתה בין המשיב לבין המנוח היכרות מוקדמת ונוכח עוצמת האכזריות שהפגין כלפי קורבן אקראי. לטענת העוררת הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שהמשיב הואשם אף בעבירת שיבוש מהלכי משפט, נוכח כך ש"היה מצוי בבריחה במהלך שבוע שלם לאחר האירוע", ובהתחשב בכך שנמלט מהשוטרים שבאו לעוצרו. בדברים אלה יש כדי להמחיש את אי האפשרות ליתן אמון במשיב שיעמוד בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, על אף קיומם של המפקחים, כך לשיטת העוררת.

6.המשיב טוען, בראש ובראשונה, כי משהורה בית המשפט המחוזי על שחרור לחלופה, לא בנקל תהפוך ערכאת הערעור את הקערה על פיה [בהסתמכו על בש"פ 404/16 מדינת ישראל נ' קונבר , פיסקה 5 (15.1.2016)]. כן נטען שבית המשפט לא קיבל החלטתו כלאחר יד, אלא לאחר מספר דיונים ולאחר שבחן בקפידה את תסקירי שירות המבחן בעניינו של המשיב. עוד נטען כי יש ליתן משקל לגילו הצעיר של המשיב (כבן 20), לעברו הנקי ולכך שהנאשם השני – שהיה קטין הצעיר מ-17 שנים בעת האירוע, אך שלחובתו עבר מכביר – אינו מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח, והעוררת בחרה שלא לערור על ההחלטה לעוצרו בפיקוח אלקטרוני.

כמו כן הציג המשיב פסיקה המעידה על שחרור נאשמים ממעצר מאחורי סורג ובריח אף במקרים חמורים ביותר ובעבירות דומות בחומרתן.

7.העוררת טענה כי לא הגישה ערר על ההחלטה לעצור את הנאשם האחר בפיקוח אלקטרוני, שכן לא מדובר בהחלטה סופית, וכי לאחר הדיון שיתקיים בעניינו ב-23.4.2017 תשקול לערור על ההחלטה להותירו במעצר מסוג זה, ככל שזו תהא ההחלטה.

כן נתבקשתי לצפות בתקליטור המשקף את האירוע נשוא כתב האישום .

8.לאחר צפייה בתקליטור ועיון בפסקי דין שהוגשו על ידי הצדדים לעיוני, ולא בלי התלבטות, ראיתי לנכון לקבל את הערר ולהורות על המשך מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח.

מעשיו של המשיב אכן אכזריים וקיצוניים בחומרתם ואלו כוונו כלפי קורבן חסר ישע, שלמשיב אין איתו היכרות מוקדמת. אכן, קיימים קיימים מקרים שבהם אף שעה שמדובר בעבירות קשות ביותר (ועבירת הריגה בכלל זה), יורה בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני, משהשתכנע כי ניתן לאיין בדרך זו את מסוכנות הנאשם. ואולם, שעה שקיים קושי אובייקטיבי ליתן אמון בנאשם, כמו במקרה דנן, לא יטה

בית המשפט להורות על המרת המעצר מאחורי סורג ובריח במעצר בפיקוח אלקטרוני.

העובדה שהמשיב היה מצוי בבריחה במשך כשבוע למרות שהיה מודע למעשיו ולמרות שידע על זימונו לחקירה והעובדה שהוא ניסה להימלט מהשוטרים שבאו לעוצרו, מקשות על מתן האמון בו. זהו אחד מאותם מקרים שבהם על בית המשפט לשאול עצמו אם אכן יכול הוא ליתן אמון בנאשם שיקיים את תנאי החלופה, ורק במקרים חריגים תהיה אפשרות להשיב על שאלה זו בחיוב [השוו: בש"פ 2587/17 מדינת ישראל נ' בן אבו (27.3.2017)]. בנוסף, מהעוררת למדתי כי קיימים עדים שיכולים לזרות אור על שאירע בליל ה-14.11.2016, מעבר לתיעוד המצולם, ומקבל אני טענתה כי קיים חשש להשפעה על עדים אלו ולשיבוש מהלכי משפט. נוכח התנהגות המשיב בשבוע שלאחר האירוע, קיים אף חשש להימלטות מאימת הדין.

9.הערר מתקבל איפוא. המשיב יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת, יתכן שבחלוף הזמן ובהשתנות הנסיבות יהיה מקום לשוב ולשקול מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני.

10.בשולי הדברים יוער כי על בית המשפט ליתן משקל להמלצות שירות המבחן. ואולם, התסקיר מהווה המלצה בלבד ובית המשפט רשאי וחייב להפעיל את שיקול דעתו בהתחשב בכלל השיקולים והאינטרסים שלפניו [השוו: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל

(29.6.2005) וע"פ 7017/14 זריהון נ' מדינת ישראל (14.5.2015)].