בש"פ 2796/05 ארנולד אלטגאוז נ. מדינת ישראל

העורר שימש בחודש אוקטובר 2004 מאבטח בבית ספר בבני-ברק. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בתאריך 28.10.04, בשעת צהרים, הגיע לשער בית הספר טכנאי מזגנים (להלן: המנוח ), שנקרא לשם כדי לטפל בתקלה. לטענת המשיבה, בין העורר למנוח פרץ ויכוח שגלש עד מהרה לחילופי מהלומות, ובשלב כלשהו שלף העורר אקדח שנשא עמו לצורך תפקידו, וירה לעבר המנוח שתי יריות תוך שהוא דולק אחריו. משנפגע המנוח ונפל, ניגש אליו העורר וירה כדור אחד בראשו, ובדרך זו גרם למותו.

העורר הובא לדין באשמת ביצועה של עבירת הריגה, ולאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט השופט המלומד של בית משפט קמא להרשיע את העורר בעבירה שיוחסה לו. בעקבות כך ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה. כנגד החלטה זו משיג העורר בפני.

אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עיינתי בהכרעת הדין המרשיעה, בנימוקי הערר שבכתב, והאזנתי לטיעוניו על-פה של עו"ד סודרי, וחוששני כי לא מצאתי עילה להתערבותי. לזכות העורר לא עומדת עוד חזקת החפות, ומתוך הכרעת הדין מצטיירת תמונה קשה של עורר אשר לכאורה השתמש בנשק חם גם כשלא היה עוד מקום לעשות זאת. זו התנהגות בה גלומה בה סכנה רבה לציבור, ועל כן רשאי היה בית המשפט להקדים לה תרופה על ידי מעצרו של העורר.

כך או כך, הטיעונים לעונש בתיק זה כבר נשמעו, וגזר הדין עתיד להינתן בעוד ימים ספורים בלבד, וגם זהו נימוק שאינו מצדיק לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא.

הערר נדחה.