בש"פ 280/06 שרון כהן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד. רוזן) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר ואדם נוסף, יהודה כהן, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע שוד בצוותא בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע שוד כמפורט בכתב האישום. ביום 24.11.05 בשעה 4:45 הגיעו הנאשמים עם אדם שלישי לחנות בהרצליה, בה שהה אותה עת המתלונן. פניהם היו מכוסות בכובעים. כהן נכנס ראשון ובידו סכין שלופה, והשלישי בא בעקבותיו כשבידו אקדח, והעורר אחריהם. כהן הפיל את המתלונן בכוח על הקרקע ואיים עליו בסכין, בעוד השלישי מאיים עליו באקדח. העורר יצא מן החנות ושמר על הפתח לצורך הבטחת ביצוע השוד. בהמשך, הצטרף העורר לכהן שעמד מאחורי הדלפק ולאחר שזה גנב את תכולת הקופה שהכילה כאלף ₪, ברחו השלושה מהחנות.

3.בין הצדדים לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט המחוזי התמקד בבחינת התאמתה של חלופת מעצר בעניינו של העורר. בית המשפט מצא כי אין להחיל חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה לאור מסוכנות העורר כפי שעולה מנסיבות עבירת השוד, שנתלווה לה גם איום בסכין שלופה ואיומי אקדח. מעשים אלה, לדברי בית המשפט קמא, מצביעים על מסוכנות פורצת גבולות שאין להפיגה בחלופת מעצר. כן ציין בית המשפט כי לעורר עבר פלילי, של הרשעה בעבירות של הפרעה לשוטר והחזקת סמים.

4.על החלטה זו ערר העורר בפנינו. בא כוחו הדגיש בטיעונו כי אין מדובר בעבריין מועד, וכי העורר לא נשא בעונש מאסר מימיו. הוא הצביע על נסיבותיו האישיות הקשות וביקש לצורך השלמת תמונת הנתונים כי יוגש תסקיר מבחן לבחינת חלופת מעצר.

5.בהסכמת המדינה, הוריתי בסיום הדיון ביום 19.1.06 על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן לצורך בירור אפשרויות שחרור העורר לחלופת מעצר.

ביום 1.2.06 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר. הוא מציין בו את הרקע האישי של העורר שאינו קל, ואת קשייו הרגשיים והמצוקה הנפשית שהוא חווה עתה. שירות המבחן נפגש עם בני משפחתו של העורר - אמו ואחיו. הוא התרשם כי מדובר במשפחה המוכנה להיחלץ לסייע לעורר וליטול אחריות לפקח על כך שלא יסטה ממסגרת חלופת המעצר שתותווה לו. השירות היה ער לכך שחלופה "משפחתית" זו ממוקמת באותו איזור ממש שבו נפגש העורר עם הקושרים האחרים ושם נתגבשו המעשים הפליליים. עם זאת השתכנע כי חלופה זו עשויה להתאים בנסיבות הענין בשל מחוייבות בני המשפחה למשימת הפיקוח על העורר, ולהיות אף עדיפה על חלופות אחרות המצויות בריחוק מקום מאיזור ארועי העבירות. שירות המבחן העריך את חומרת העבירות המיוחסות לעורר בהליך זה, ונתן משקל גם לעובדת השימוש בסמים ברקע עברו. על יסוד אלה מצא אמנם כי קימת רמת סיכון גבוהה להמשך מעורבות עבריינות. עם זאת, בשיקלול כולל של הנתונים, המליץ על שחרור בחלופה המשפחתית המוצעת, וביקש להוסיף פיקוח מעצר של השירות.

6.מקרה זה אינו קל. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות מאד ומצביעות על מסוכנות רבה לבטחון הציבור. השתתפות בשוד כסף תחת איומי אקדח וסכין שלופה כורכת עבירת רכוש ועבירת אלימות יחדיו המסכנות חיים וחושפות אזרחים תמימים לשלילה ברוטלית של רכושם. למסוכנות זו של העורר מצטרפת גם הרשעתו הקודמת בעבירות משנת 2000 שנסבו על עבירת סמים לצריכה עצמית והפרעה לשוטר. אולם חרף מסוכנותו של העורר, כאמור, אני רואה לייחס משקל לתסקיר שירות המבחן, אשר בחן מקרוב את החלופה המוצעת, ותוך מודעות לסיכונים הקיימים שהשחרור לא ינטרל כליל, ראה להמליץ על חלופת מעצר לעורר בבית אמו ואחיו. לסיכון שנותר בפתרון זה ניתן להוסיף תנאי שחרור נוספים שיחזקו את הפיקוח על העורר ובהם פיקוח מעצר של שירות המבחן והתייצבות במשטרה, כמו גם ערבויות כספיות. חרף התלבטות לא קלה, נראה לי כי פתרון זה עשוי לתת מענה הן לאינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור, והן לעניינו של העורר בהקלה על המגבלות המוטלות על חירותו האישית, ואקווה כי לא יוכח בעתיד כי הסיכון הנילקח כאן לא היה ראוי.

7.לאור האמור, אני מחליטה לקבל את ערר, ומורה על שחרור העורר בחלופת מעצר בתנאים הבאים:

1.מעצר בית מלא בבית אמו של העורר, כאשר המפקחים עליו הם האם גב' פנינה כהן, ואחיו שמעון, סיגל ואברהם.

2.פקדון כספי במזומן בסך 7,000 ₪.

3.ערבות עצמית שתיחתם בידי העורר בסך 30,000 ₪.

4.ערבות צד ג' שתיחתם בידי האם וכל אחד מהאחים – שמעון, סיגל, ואברהם בסך 20,000 ₪ כל אחד.

5.פיקוח מעצר של שירות המבחן עד לסיום הליכי המשפט.

6.התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה למקום מעצר הבית בכל יום ג' בשבוע בשעה 13:00.

העורר ילווה בדרכו אל המשטרה ובחזרה ממנה על ידי אחד המפקחים.

התנאים הכספיים יקויימו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הערר מתקבל, איפוא, על פי האמור לעיל.