בש"פ 2801/16 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, בארבעים וחמישה ימים החל מיום 15.4.2016 או עד למתן פסק הדין בת"פ 26792-10-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.נגד המשיבים - קטינים בעת הרלוונטית - ושלושה אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של הריגה, יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה וחבלה חמורה (לנאשמים האחרים מיוחסות עבירות נוספות). על פי המתואר באישום הרלוונטי למשיבים בבקשה דנן, בערב ראש השנה התשע"ו, יום 13.9.2015, נפגשו הנאשמים בכתב האישום בשכונת אבו חאמד שבצור באחר - כולם תושבי צור באחר וילידי השנים 1998-1996 - והחליטו ליידות אבנים לעבר כלי רכב של יהודים שנסעו בכביש "אשר וינר" המקשר בין דרך חברון לשכונת ארמון הנציב בירושלים, המצוי בפאתי צור באחר. זאת ביקשו הנאשמים לעשות כפעולת תגמול ומתוך הזדהות עם המהומות שפרצו סביב הנעשה בהר הבית באותה התקופה. הנאשמים 4-1 (ביניהם המשיב 1, הוא הנאשם 3) הלכו אל הכביש, ואילו המשיב 2 (הנאשם 5) נשאר בשכונת אבו חאמד לתצפת ולהתריע באמצעות הטלפון לנאשמים האחרים אם יגיעו כוחות משטרה או צבא לאזור. בעמדם על הכביש, יידו הנאשמים, ובכללם כאמור המשיב 1, אבנים לעבר כלי רכב נהוגים על-ידי נהגים שנחזו בעיניי הנאשמים כיהודים. חלק מהאבנים פגעו בכלי הרכב. בשלב מסוים, הבחינו הנאשמים ברכב שבו נהג אלכס לבלוביץ (להלן: המנוח ). הנאשם 1 נטל אבן בגודל של כ- 10 ס"מ ובמשקל של כקילוגרם אחד, ויידה אותה ממרחק של כמטר אל עבר הרכב. האבן חדרה לחלון הרכב וגרמה למנוח לאבד שליטה. הרכב סטה ימינה, פגע בעמוד חשמל ולאחר מכן בעץ. כתוצאה מכך פגע בית החזה של המנוח בחזקה בהגה וגרם לקריעה של הלב ולמעיכת בית החזה, מה שהוביל למותו של המנוח. בנוסף, נחבלה א' שהייתה ברכב יחד עם המנוח, בבית החזה השמאלי. שש מצלעותיה נשברו וידה השמאלית נשברה והיא נזקקה לגבס.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים ובכללם המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר מספר דחיות לבקשת באי כוח המשיבים לצורך לימוד התיק ועל מנת להשלים את חומרי החקירה שבידיהם, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה ביחס לנאשמים האחרים בכתב האישום, שאינם קטינים, והורה על מעצרם עד לתום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי יש די ראיות לכאורה בעניינם של כל הנאשמים. אשר למשיבים - בשל היותם קטינים, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר קודם להחלטה בעניינם.

4.התסקירים שהוגשו בעניינם של המשיבים לא המליצו להורות על שחררום, ומשכך הורה בית משפט קמא (כב' השופט ד' מינץ ), בהחלטה מיום 17.12.2015, על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להבחין בין שני המשיבים, משום שמשיב 2 לא נטל חלק פעיל ביידוי האבנים, ועל כן הורה, גם בשים לב לאמור בתסקיר שנערך בעניינו, שככל שתוצע חלופת מעצר אחרת על-ידו, יהיה ניתן לשקול את שחרורו לחלופה.

5.אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי. ביום 7.12.2015 הוקרא כתב האישום לנאשמים ובכללם למשיבים. דיונים ראשונים הוקדשו לעיון במידע הרפואי של המנוח, קבלת תשובת המשיבים לאישום, וקיום דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בדיון ביום 7.3.2016 התקיים דיון בבקשת בא כוח המשיב 1 להשתחרר מייצוג. בית המשפט הורה, כי בא כוח המשיב 1 לא ישוחרר מתפקידו כל עוד לא מונה סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית במקומו. אחר האמור התקיים דיון אחד לשמיעת הוכחות בו נשמעו 3 עדי תביעה, ובית המשפט קבע חמישה מועדים נוספים בחודשים יולי עד אוקטובר 2016.

6.בבקשה שלפני עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים או עד למתן פסק הדין בעניינם. המדינה טוענת, כי המעשים החמורים המיוחסים למשיבים מלמדים על מסוכנותם. העובדה שחברו להתארגנות קבוצתית במטרה לפגוע ביהודים, על רקע הזדהותם עם הפרות סדר אלימות בהר הבית, ופעלו באופן מתוכנן וביצעו מעשים אשר סיכנו כלי רכב וגרמו למותו של המנוח, מלמדת על מסוכנות גבוהה הנשקפת מן המשיבים לציבור. זאת, במיוחד על רקע תקופת האלימות הקשה השוררת במדינה, ובירושלים בפרט, הרוויה מעשי אלימות מסוגים שונים. כן הצביעה המדינה על כך שאף שירות המבחן לא סבר כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיבים ולא ראה להמליץ על חלופות מעצר. אשר להתקדמות ההליך טענה, כי הרוב המוחלט של הדחיות בתיק הן לפתחה של ההגנה, עקב חוסר זמינותם של הסניגורים, והמחלוקת בין המשיב 1 לבין בא כוחו והבקשה לשחררו מייצוג. בשלב זה קבועים חמישה דיוני הוכחות, ונראה כי המחלוקות בין המשיב 1 לבא כוחו נשלמו, ולפיכך צפויה התקדמות במשפט בתקופה הקרובה.

7.בדיון בעל פה לפני היום חזרה באת כוח המדינה על טענותיה אלה.

בא כוח המשיב 1 הודיע כי מאחר שלא עלה בידו לגבש הצעה לחלופת מעצר הוא מסכים להארכת המעצר המבוקשת.

בא כוח המשיב 2 טען כי תפקידו של מרשו באירוע היה מינורי ואין הצדקה להמשך מעצרו, וכי דחיות הדיונים בתיק היו במידה רבה באשמת המדינה שלא העבירה את חומרי החקירה במועד.

בתגובה לטענות בא כוח המשיב 2 הפנתה באת כוח המדינה להחלטת בית משפט קמא מה- 17.12.2015 על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, בה נקבע בין היתר כי ניתן יהיה לשקול את שחרורו בערובה אם יציע חלופת מעצר הולמת, אך הוא לא עשה כן.

דיון והכרעה

8.באשר ל משיב 1 , נוכח הסכמתו כאמור, יוארך מעצרו ב- 45 ימים כמבוקש.

9.באשר ל משיב 2 , לאחר עיון הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המדינה להארכת מעצרו.

10.המעשים המיוחסים למשיבים ולנאשמים האחרים בפרשה הם חמורים ומצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם לשלום הציבור וביטחונו, ובמיוחד נוכח אירועי התקופה האחרונה. המדובר במעשים שגרמו כאמור למותו של אדם, עובר אורח תמים.

אכן, חלקו של המשיב 2 באירוע היה קטן יותר מחלקו של המשיב 1, אך אין בכך כדי לגרוע מחומרת המעשים להם היה שותף, וכמצוין לעיל, גם בעניינו נמנע שירות המבחן ממתן המלצה לשחרורו בחלופת מעצר. עם זאת, בהחלטת בית המשפט מיום 17.12.2015 נקבע כי " לו היה מציע חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו... ניתן היה לשקול את שחרורו לאותה חלופה ."

בנסיבות אלה, בידיו של המשיב 2 לפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, אשר במסגרתה יוכל להציג חלופת מעצר מתאימה כאמור.

11.אכן קשה לומר כי המשפט התנהל עד כה בקצב משביע רצון, וגם הדיונים שנקבעו הם במועד רחוק, ומן הראוי כי ייעשה מאמץ להקדים את מועדי הדיונים במגמה לסיים את המשפט בתוך זמן סביר.

12.סוף דבר: אני נעתר לבקשת המדינה. מעצר המשיבים מוארך בזה ב- 45 ימים החל מיום 15.4.2016, או עד למתן פסק הדין בת"פ 26792-10-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.