פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
281/98
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת
:
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
מחמד מנדורי
בקשה
(חמישית) להארכת מעצר מעבר לשנה
בית
המשפט המחוזי נצרת, ת.פ. 6/96
תאריך
הישיבה: י"ח בטבת תשנ"ח (16.1.98)
בשם
המבקשת: עו"ד אתי כהנא
בשם
המשיב: בעצמו
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות רבות וחמורות ביותר: עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, מקרים רבים של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן. כתב-האישום ילמד את הקורא על מעורבותו של המשיב ביבוא שיטתי של סם מסוכן בכמויות של עשרות קילוגרמים, ועליהן עבירות אלימות קשות כירי על מי שמסר למשטרה אודות מעלליו, דריסה של שוטר וניסיון דריסה של שוטרים נוספים.
עם הגשת כתב-האישום החליט בית-משפט קמא לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ועם תום שנת-מעצר ביקשה המדינה להוסיף ולעצור את המשיב לתקופות נוספות. בית-המשפט העליון נעתר עד-כה לארבע בקשות הארכה, כאשר כל הארכה היתה לשלושה חודשים. הבקשה בכתב שהוגשה עתה לבית-המשפט עניינה בהארכת המעצר לחודש ימים.
אקצר במקום שיכולתי להאריך, ואומר, כי טעמים שהניעו את בית-המשפט בבקשות הקודמות להאריך את מעצרו של המשיב תופסות בחוזקה אף בעניינה של הבקשה הנוכחית. לעניין זה אוסיף, כי המדינה כבר הגישה את סיכומיה בכתב לבית-משפט קמא; כי המשיב אמור להגיש את סיכומיו עד ליום 20.1.98; וכי בית-משפט קמא אמור לאחר מכן - ביום 21.1.98 - להחל בכתיבת הכרעת-הדין.
תוך כדי הטיעון על-פה בהליך הנוכחי, ביקשה נציגת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך בחודשיים ימים (תחת הבקשה המקורית להאריך את המעצר בחודש), ולאחר שנתתי למשיב להגיב על הבקשה, אני נעתר לה.
לגופם של דברים, אני נעתר לבקשת המדינה ואני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בחודשיים ימים, החל ביום 18.1.98 או עד למתן פסק-דין בעניינו, לפי המוקדם.
עתה אפרש מה טעם ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, בתחילה - לחודש ימים בלבד, ולאחר מכן שינתה את טעמה וביקשה להאריך את מעצרו בחודשיים.
בהתאם להוראת סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-, נאשם שלאחר הגשת כתב-אישום עליו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב-אישום תקופה המצטברת כדי שנה אחת "ומשפטו בערכאה ראשונה לא ניתן במתן פסק דין" - דינו היה כי ישוחרר ממעצרו. סעיף 54 לאותו חוק הסמיך שופט של בית-המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר, ועל תקופת המעצר הנוספת חלה מעצמה הוראת סעיף 53, לאמור, שאם נסתיימה תקופת המעצר הנוספת ומשפטו של הנאשם לא נסתיים במתן פסק-דין, כי אז דינו של הנאשם היה כי ישוחרר מן המעצר, אלא אם הוארך המעצר שוב. "פסק-דין" לענייננו, קרי: הכרעת-דין וגזר-דין גם-יחד.
לדוגמה: נניח כי שופט בית-משפט עליון הורה על הארכת מעצר בשלושה חודשים, וכי לקראת תום שלושת החודשים החליט בית-המשפט שלפניו עומד הנאשם לדין להרשיעו באשמה שבגינה הועמד לדין (ואשר בגינה אף נעצר עד תום ההליכים). נוסיף ונניח כי בית-המשפט שלפניו עמד הנאשם לדין דחה את מתן גזר-הדין למועד שלאחר תום שלושת החודשים. במקרה מעין-זה, אם ברצון התביעה כי הנאשם יוסיף להיות במעצר עד למתן גזר-הדין, שומה היה עליה להוסיף ולבקש הארכת מעצר נוספת עד למתן גזר-הדין. טעם הדבר, כאמור: משפטו של הנאשם בערכאה ראשונה "לא נגמר במתן פסק-דין" בתוך שלושת חודשי ההארכה, ועל כן דינו היה כי ישוחרר ממעצרו בתום אותם שלושה חודשים.
לטענת המדינה, נשתנה הדין עם תחילתו של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן נכנה אותו - החוק החדש). סעיף 61 לחוק החדש (אשר תחילתו היתה ביום 1.1.98) מורה אותנו לאמור:
" שחרור
באין
הכרעת
דין
61 . נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה."
באת-כוח המדינה מסבה את תשומת-הלב לשוני שחל בניסוח החוק: שבעוד אשר קודם לכן דיבר החוק ב"מתן פסק דין" הנה עתה, בהתאם לחוק החדש, מדברים אנו ב"הכרעת-דין". פירוש: על-פי החוק החדש, די בכך שנאשם יורשע ("בהכרעת דין") בתוך תקופת הארכה, ומאותה שעה ואילך תוסיף ותתפוס ההחלטה הראשונה אשר קבעה כי יש לעוצרו עד תום ההליכים. ובדוגמה שהבאנו למעלה: משעה שהורשע הנאשם בתוך שלושת החודשים ומתן גזר-הדין נדחה אל-מעבר לשלושת החודשים, אין צורך שהמדינה תוסיף ותבקש להאריך את המעצר בתום שלושת החודשים. במקרה זה - ועל-פי הוראות החוק החדש - אין מקום לשחרר את הנאשם בתום שלושת החודשים, וניתן יהיה להמשיך ולהחזיקו במעצר מכוח ההחלטה הראשונה (ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים) בצירוף להוראת סעיף 61 לחוק החדש.
ואם ישאל השואל: ומה דין אם הורשע הנאשם בעבירה קלה מזו שבגינה הועמד לדין, עבירה שעליה לא היה מורה בית-המשפט מלכתחילה לעוצרו עד תום ההליכים? תשובתה של הגב' כהנא היא, כי במקרה מעין-זה עומדת לו לנאשם זכותו לבקש עיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. והרי הכל בא על מקומו בשלום.
ניכרים דברי-טעם בטיעוניה של המדינה, אלא שאין בדעתי להכריע בהם. המשיב הופיע לפני ללא סניגור, ודומני שלא יהא זה ראוי כי אכריע בטענה בלא נשמע דברה של הסניגוריה אף-היא. משהיבעתי דעתי זו בקול רם, השיבתני עורכת-דין כהנא שאם כך פני הדברים, מבקשת היא על מעצרו של המשיב בשני חודשים ולא בחודש אחד בלבד; שכן בקשת המדינה למעצר בן חודש אחד בלבד ייסדה עצמה על ההנחה כי אקבל את טענתה המשפטית של המדינה באשר לתוכנו של החוק. מטעם זה אף נעתרתי לבקשה לתיקון הבקשה להארכת מעצר.
כללם של דברים: אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה להאריך את המעצר בחודשיים ימים כמבואר לעיל.
היום, י"ח בטבת תשנ"ח (16.1.98)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98002810. G02