בש"פ 2811/07 עימד אזבט נ. מדינת ישראל

1.

העורר נעצר עד תום משפטו על פי החלטה של בית משפט השלום. הוא הגיש ערר לבית המשפט המחוזי ועררו נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום, מואשם העורר, שהינו בן 23, בעבירות של תקיפה וחבלה של בת זוג, איומים, שיבוש מהליכי משפט, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ועוד שתי עבירות של תקיפת בת זוג. על פי המתואר בכתב האישום תקף העורר את בת זוגו תוך שסטר על פניה, הפילה ובעט בה ולאחר מכן דרך על ראשה ומשך בשערותיה. בת הזוג הזעיקה את המשטרה. בהמשך, העורר איים עליה. משהגיע שוטר, תקף העורר את השוטר, דחף אותו ואיים עליו. כאמור, בית משפט השלום החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. לאחר שהוגש תסקיר נקבע שאין מקום לעשות שימוש בחלופה. בית המשפט המחוזי דחה את עררו של העורר.

3.

מן התסקיר עולה כי העורר התמכר בעבר לסמים וכנראה שהתמכרותו ממשיכה גם כיום. במהלך השנים הוא אף התמכר לטיפה המרה. בעבר נמצא העורר בקהילה טיפולית במשך 5 חודשים זאת לעניין התמכרותו לסמים. הוא עזב את הקהילה טרם השלמתו של הטיפול. לאחר מכן הוא היה בקשר עם הרשות לשיקום האסיר אך לא התמיד בקשר זה. עוד התברר כי לעורר עבר פלילי מכביד, והדבר בולט לאור גילו הצעיר. בחודש יוני 2006 הוא השתחרר ממאסר ארוך, לאחר שבית המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, עונש מאסר לריצוי בפועל של 30 חודשים. בתדפיס מן המרשם הפלילי מתגלה כי הרשעותיו הקודמות של העורר כוללות אף הרשעה בעבירה של תקיפת בת זוג. נוסף על כל אלה הוא הפר בעבר תנאי שחרור.

4.

הסנגורית המלומדה טענה, בהתבסס על המלצה של שירות המבחן, כי ראוי להשים את העורר בקהילה טיפולית וזאת בשל התמכרותו. לחילופין, התבקש שחרורו לחלופת מעצר תחת איזוק אלקטרוני. דעתי שהערכאות הקודמות צדקו משקבעו שאין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. אילו כתב האישום בו עסקינן היה כתב האישום הראשון המוגש כנגד העורר אכן ראוי היה לשקול את השמתו בקהילה טיפולית. אולם, משניסיונות טיפול קודמים כשלו ומשנמצא כי עברו הפלילי כולל תקיפה של בת זוג, אין מנוס מן המסקנה שלא נותר מוצא אחר אלא החזקתו של העורר במעצר עד תום משפטו.

5.

אי לכך, אני דוחה את הערר.