בש"פ 2813/14 פרג' יצחק נ. מדינת ישראל

לאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לעורר, גם אם לא בעוצמה גבוהה במיוחד. לפיכך, היה מקום, לכאורה, לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

ואולם, לאחר שהוצגה בפניי התשתית הראייתית בעניינו של העורר, כמו גם בעניינו של מתן בן-שבת, מצאתי כי יש באותה תשתית, כדי לבסס, לכאורה, גם את העמדתו לדין של בן-שבת, כפי שסברה התביעה לגבי העורר עצמו. זאת, במיוחד כאשר קיימת אפשרות להגיש נגד השניים כתבי אישום נפרדים, ולהתבסס על הפללתו של העורר את חברו.

בנסיבות העניין, לא עלה בידי להבין מדוע החליטה המשיבה לסגור את תיק החקירה בעניינו של בן-שבת, ואינני יודע אם החלטה זו הינה סופית.

מסיבה זו בלבד, הגעתי למסקנה כי יש מקום להקלה נוספת בתנאי שחרורו של העורר ממעצר, באופן שמעצר הבית, עליו ציווה בית משפט קמא, יצומצם מבחינת הזמן לשעות הערב והלילה בלבד, כאשר יתאפשר לעורר לצאת לעבודה, בשעות היום, תחת פיקוח מתאים.

על מנת לבחון אפשרות זו, מתבקש שירות המבחן להמציא, בתוך 10 ימים, תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שבמסגרתו תיבחן, כאמור, האפשרות להקל בתנאי מעצר הבית, עליו הורה בית משפט קמא.

תסקיר המעצר יומצא לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר יפעל כחוכמתו, לאחר עיון בתסקיר המעצר.