בש"פ 2818/12 מדינת ישראל נ. הנאדי שקרה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט פרקש) בגידרה הורה על שחרור המשיבה בתנאי 'מעצר בית' בביתה בנצרת עילית, כשבשעות היום תהא רשאית לשהות בבית המשפחה המפקחת בכפר משהד. כמו כן נקבע תנאי של הפקדה כספית בסך של 3,000 ₪ וערבות צד ג'.

נגד המשיבה הוגש כתב אישום ביום 1.8.2010 בגין עבירת שוד ועבירות נוספות. היא שוחררה ל'מעצר בית' בירושלים אך נמלטה לרמאללה ובהמשך העתיקה את מקום מגוריה לנצרת ולא התייצבה לדיונים בעניינה. כתב האישום נגדה נמחק. לאחרונה עוכבה על ידי שוטרי סיור, זומנה לחקירה, הגיעה בכוחות עצמה, ואז נעצרה.

כתב האישום הוגש בשנית ומייחס לה שוד, חבלה חמורה, נהיגה בשכרות, הפקרה אחרי פגיעה והפרת הוראה חוקית. מדובר בשוד של שתי תיירות בחוף ים המלח תוך כדי גרימת פציעות קשות לאחת מהן, ואֵלו הצריכו ניתוח בהרדמה מלאה. המשיבה היתה אז שיכורה.

לבד מהיותה מסוכנת היא גם מסכנה. טענות חשובות נטענו בהקשר זה, אך רב הסתום על הגלוי. יש צורך בבחינה מקצועית על מנת להניח את הדעת מבחינת המסוכנות לציבור ועל מנת להבטיח את ההתייצבות למשפט. ספק אם יש בערבויות הכספיות כדי להבטיח מניעת הימלטות נוספת, במיוחד כשהן בשיעורים נמוכים מאלו שבעבר, שלא מנעו את הימלטותה של המשיבה; ספק אם יש די בפיקוח ב'שלט רחוק' מהכפר משהד, כשהמשיבה בביתה בנצרת עילית, הגם שמדובר בישובים סמוכים.

נראה כי יש להקדים תסקיר מעצר להחלטה על שחרור, על מנת לבחון תחילה את סיפורה של המשיבה, ולבדוק אם חלופת המעצר מתאימה בנסיבות העניין. כעקרון, דעתי כדעת בית משפט קמא, כי אין לשלול חלופה למעצר בעניין דנן, אך זו צריכה להיות הדוקה מזו שנקבעה, ורק לאחר תסקיר מעצר שיפרוס את התמונה במלואה, מבחינה עובדתית ומקצועית.

החלטתי אפוא לקבל את הערר ולהורות על מעצרה של המשיבה עד למתן החלטת בית משפט קמא בעקבות התסקיר שיוגש.