בש"פ 283/07 אברהם אברמוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, באשמת ביצוען של עבירות שוד ושימוש בסמים מסוכנים, עבירות לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. נטען, כי אחד – יוסף מסארווה (להלן: המתלונן), קנה מהעורר כרטיס SIM של פלאפון, במחיר של 50 ש"ח. באותו מעמד שילם לעורר 20 ש"ח, ונותר חייב 30 ש"ח. במפגש שהתקיים בין העורר, המתלונן וולדיסלב אגרונוב (להלן: אגרונוב), שילם המתלונן במזומן לבעל חובו 40 ש"ח נוספים תמורת כרטיס ה- SIM , אולם דבר זה לא הניח את דעתו של העורר, שביחד עם אגרונוב תקפו את המתלונן באגרופים ובבעיטות תוך שהם דורשים ממנו סכום של 400 ש"ח כפיצוי על האיחור בפירעון החוב. אגרונוב ערך חיפוש בבגדיו של הקורבן, ומצא סכום של 200 ש"ח אותם נטל לעצמו, ובהמשך חייב העורר את המתלונן לנסוע עמו לכספומט בחדרה, שם אילץ אותו למשוך 200 ש"ח והעורר נטל סכום זה לידיו. בכך לא הסתיימו האירועים שהיו מנת חלקו של המתלונן, אולם מאחר ובאירועים הנוספים לא נטל העורר חלק, לא אעסוק בהם.

המשיבה עתרה בפני בית משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובמהלך הדיון היה מוסכם על הכל כי בידיה ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. המחלוקת נסבה אפוא סביב השאלה אם יהא זה נכון להיעתר לבקשת העורר ולאפשר לו להשתלב בתהליך גמילה מסמים בקהילה טיפולית.

על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה, ואינני סבור כי שגה בכך. זו אינה מעורבותו הראשונה של העורר בפלילים, ולחובתו נרשמו עד כה הרשעות בעבירות אלימות, מעשה מגונה בקטינה, גניבה ואיום. בתאריך 1.1.06 הוא נדון בבית המשפט לנוער בחדרה, בין היתר, לששה חודשי מאסר, וכפי שעינינו רואות, זמן לא רב לאחר שחרורו, חזר לחיי פשע. המערער היה ער להתמכרות לסמים שהוא לוקה בה, ולפיכך, אם גמר אומר להיגמל ממנה, יכול היה להקדים ולעשות זאת לפני שביצע עבירות נוספות. משהמערער לא נהג כך, סבורני כי עניין גמילתו צריך להיבחן בשלב הטיעון לעונש וגזר הדין, אם יורשע, ולא קודם לכן.

מכאן דעתי כי דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.