בש"פ 2830/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים.

2.

כתב האישום שהוגש כנגד העורר מייחס לעורר ארבעה אישומים שונים בעבירת מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב) + 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירת ניסיון למעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין; עבירת אינוס קטינה בת משפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין; עבירת מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) + סעיף 350 לחוק העונשין; עבירת ניסיון אינוס לפי סעיף 351(א) + 345(א)(3) + 25 לחוק העונשין; עבירת מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) + סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; עבירת מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) + 345(א)(3) לחוק העונשין; עבירת ניסיון לבצע מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג) בנסיבות סעיף 348(א) + 345(א)(3) + 25 לחוק העונשין; עבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין; עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין; עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירת שיבוש הליכי חקירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.

העורר נשוי לס.פ ולהם 12 ילדים. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגוררה משפחת העורר לסירוגין בדירות שונות בבני ברק ובטבריה. העורר התגורר לעיתים עם המשפחה ולעיתים הגיע לביתו רק בסופי שבוע. על פי האישום הראשון , במהלך שנת 2008 או בסמוך לכך, בזמן שהעורר וביתו, ה.פ, ילידת 1.2.1994 (להלן: המתלוננת הראשונה ), שהו לבדם בדירה בבני ברק, הציע העורר למתלוננת לצפות בסרטים פורנוגראפיים. לאחר מכן, ניסה העורר לנשק את המתלוננת הראשונה בפיה, אך היא דחפה אותו. העורר המשיך ונגע בכתפה ובחזה של המתלוננת הראשונה מעל בגדיה והיא בתגובה דחפה את ידו. במהלך שנת 2009, בעת ששהו העורר והמתלוננת בדירה בטבריה, הציע העורר למתלוננת לצפות יחד בסרט פורנוגראפי אך המתלוננת סירבה.

4.

על פי האישום השני , במהלך חודש אוגוסט 2009, שכב העורר במיטה לצד ביתו, א.פ, ילידת 16.2.1993, ליטף אותה, נגע באיבר מינה וגרם לה לגעת באיבר מינו, וכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה.

5.

על פי האישום השלישי , במהלך המחצית השנייה של שנת 2009 ושנת 2010, נהגה בת נוספת של העורר, מ.פ, ילידת 18.11.1996 (להלן: המתלוננת השנייה ), לנסוע פעמיים בשבוע לחוג משחק בתל אביב ולהישאר ללון בדירת המשפחה בבני ברק יחד עם אחיה. במהלך תקופה זו, אסף העורר את המתלוננת השנייה והסיעה לדירה. בדירה הציע לה העורר לצפות יחד בסרט פורנוגראפי, אך היא סירבה. בהמשך, הציע העורר למתלוננת השנייה לקיים עמו יחסי מין מבלי לספר לאף אחד, וכן ביקש ממנה להתקלח עימו ולגלח את גופה. בסמוך לכך, העורר התפשט ונכנס למקלחת וקרא למתלוננת השנייה שתיכנס יחד עימו, אך זו סירבה. לאחר מכן, ביקש העורר ממנה להתלוות אליו לקניות, בהן קנה לה העורר מוצרי טיפוח שונים ובהמשך הסיעה למלון. במלון צפה העורר בנוכחותה בסרט פורנוגראפי, ולאחר מכן התפשט, ליטף את המתלוננת השנייה ברגלה בסמוך לאיבר מינה, והיא בתגובה הסיטה את ידו. העורר אמר לה לשמור את הנעשה ביניהם בסוד, וניסה לפשוט את חולצתה ולנשקה בפיה, אך היא דחפה אותו שוב בכוח. בהמשך ניסתה המתלוננת השנייה להימלט מהמקום, ומשלא עלה הדבר בידה, אמרה לעורר כי אם לא ישחרר אותה היא תצעק. בתגובה ניאות העורר לבקשתה. כשבועיים לאחר האירוע המתואר, אסף העורר את המתלוננת השנייה והסיעה לדירה ששכר עבור אחיה ברמת גן. משהגיעו לדירה נעל העורר את הדלת, וכלא את המתלוננת בדירה. בהמשך ביקש ממנה לצפות יחד עימו בסרט פורנוגראפי, אך היא סירבה ולאחר ויכוח פשט העורר את בגדיו מלבד תחתוניו והחל לצפות בסרט, בנוכחות המתלוננת. כן הוא הפציר בה לשתות עימו אלכוהול, והיא נעתרה ושתתה מעט וודקה מסוג אקסל. כעבור מספר דקות התקרב העורר למתלוננת וביקש ממנה להתלוות אליו לחדר השינה על מנת לעשות ביחד משהו קטן בלי שאף אחד ידע. המתלוננת, בתגובה, זרקה עליו כיסא, החלה לצעוק וכן אמרה לעורר כי אם לא ייתן לה את המפתח לדירה היא תתקשר לאימה ותספר לה הכל. כתוצאה מכך, מסר לה העורר את המפתח, והמתלוננת יצאה מהדירה ונסעה במונית בחזרה לטבריה לבדה.

6.

במהלך שנת 2007 החלה המתלוננת השנייה להתראות עם ד.ל, יליד 14.1.1995. במועד שאינו ידוע במדויק, על רקע יחסיה של המתלוננת עם ד.ל, בהיותם בדירה בבני ברק, צעק העורר על המתלוננת, כינה אותה "זונה" ובעט בה ברגלה, בבטנה ובגבה. בסמוך לכך הכה אותה גם בפניה. בהמשך נמלטה המתלוננת לחדר אחר בדירה ונעלה את הדלת. במועד אחר, במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2010, על רקע יחסיה של המתלוננת השנייה עם ד.ל, התקשר העורר לאימו של ד.ל ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בבנה – בגופו ובחירותו – הכל בכוונה להפחידה. כן במהלך ספטמבר 2010 התקשר העורר אל ד.ל ואיים עליו בפגיעה בגופו, הכל בכוונה להפחידו.

7.

על פי האישום הרביעי , לאחר חקירתה במשטרה של המתלוננת השנייה ובעקבות תלונתה של המתלוננת הראשונה הוצא ביום 26.10.2010 צו מעצר כנגד העורר. ואולם, החל מיום 24.10.2010 ועד ליום מעצרו ביום 15.11.2010, ביודעו שהוא דרוש לחקירה, התחמק העורר מהמשטרה ולא שב לדירת המשפחה בבני ברק. במהלך התקופה שמר העורר על קשר עם משפחתו ועודכן על ידי אשתו וילדיו באשר להתקדמות החקירה נגדו, וכך נודע לו שגם המתלוננת השנייה התלוננה נגדו כי ביצע בה עבירות מין. ביום 8.11.2010 במהלך שיחה טלפונית עם בנו י.פ, לאחר שהאחרון מסר לו היכן נמצאת המתלוננת השנייה, קשר עימו העורר קשר לפגוע במתלוננת השנייה ולהדיחה בכוח מהודעתה. כך, במהלך השיחה ביניהם שאל העורר את בנו אם אפשר לנסוע למקום המצאה של המתלוננת השנייה במטרה "לרסק אותה", להכותה, והציע לו לשלוח מישהו "להשמיד אותה". הבן, בתגובה, אמר שיש לו מישהו לשלוח להכות את המתלוננת השנייה.

8.

הארכתי בתיאור האישומים כדי להבהיר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה לגבי עבירות המין כי קיימת תשתית ראייתית באשר לאישומים הראשון והשלישי. לגבי האישום השני, לגביו אין מתלוננת, נקבע כי קיימת תשתית ראייתית נסיבתית, לכל הפחות למעשה מגונה. לגבי האישום הרביעי ציין בית המשפט כי מתמליל שיחה בין העורר לבנו עולה תמונה של קשר עם הבן לפגוע במתלוננת ולהפחידה. העורר לא התכחש לדברים שהוחלפו בינו לבין בנו אך טען כי מקטע מסוים עולה כי העורר ביקש מן הבן שלא להוציא את התוכנית אל הפועל, וכי מדובר בשיחה ב"תיאור אמורפי". בית המשפט לא קיבל טענות אלה וקבע כי יש ראיות לכאורה.

9.

עו"ד חוגי, בא כוחו של העורר, עשה עבורו את כל שניתן היה לעשות. הוא הגיש הודעת ערר המשתרעת על פני 121 (!) עמודים, ובה בחן את הראיות לכאורה לפרטיהן באותו אופן בו נשמעים סיכומים בערכאה הדיונית בסיום המשפט. עיינתי בטענות, שמעתי טענות משלימות, עיינתי בראיות בהן ראיתי צורך לעיין אחרי שלמדתי מפי הצדדים בדיון היכן המחלוקות בעניין הראיות לכאורה, ובסופו של יום מסקנתי היא כמסקנת בית המשפט המחוזי, לאמור שיש ראיות לכאורה במובן הלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)). בהקשרים מסוימים הראיות מוצקות יותר ולעתים הן מוצקות פחות, אך יש זיקה בין הפרשיות השונות המחזקות לכאורה זו את זו.

10.

אפתח דווקא באישום הרביעי משום שהוא רלבנטי גם לעילת המעצר. הונח לפני תמליל השיחה שבין העורר לבנו, ואף שבא כוח העורר ניסה לשכנע כי אלה דברים בעלמא הרי לכאורה מדובר בקשר חמור לפגיעה בעדה ולהדחתה. אפילו אצא מן ההנחה – ולא זו הנחתי – כי אין ממש בתלונות בנות המשפחה – בית המשפט מצווה להגן על עדים. שיחה זו, כשלעצמה, מצביעה על מסוכנות ויש בה כדי להצדיק מעצר ללא שחרור בערובה. על אחת כמה וכמה שיש גם, בראיות בהן עיינתי, בסיס לחשש שאם ישוחרר העורר הוא עלול להיעלם. זאת ועוד: בתיק זה חזרה בה המתלוננת באישום הראשון בכתב מגרסתה המפלילה. כשמדובר בעבירות בתוך המשפחה, יש בדבר כדי להצביע לכאורה על חשש להשפעה על עדים.

11.

פתחתי באישום הרביעי, המהווה, הוא עצמו, עילת מעצר בלא חלופה. עתה, בהילוך לאחור אעבור אל עבירות המין. אכן, לגבי האישום השני – אין מתלוננת. אולם דברי העורר עצמו בפני מדובב, שלא זו השעה לבחון את משקלם או קבילותם, מצביעים לכאורה על אונס בדרך של החדרת אצבעות. לגבי האישום השלישי – האישום מבוסס בעיקרו על גרסה בפני חוקרת ילדים, וגם כאן אין זה המקום לעמוד על משקל הגרסה. האישום הראשון מבוסס על גרסת המתלוננת ממנה כזכור חזרה בה, אך דווקא חזרתה מהגרסה מעוררת תמיהה. השאלה איזה משקל, אם בכלל, לתת להתבטאויות לא ראויות של החוקרת בחקירתה של מתלוננת זו – תוכרע במשפט העיקרי.

12.

סוף דבר: תמימת דעים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות, קיימת עילת מעצר, ואין הצדקה לחלופת מעצר. הערר נדחה.