בש"פ 2833/11 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 22.4.2011 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1036/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום

1.

ביום 16.6.2009 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס למשיב, בשני אישומים, ריבוי מעשים של עבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348(ב) + 345(ב)(1) +345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שני מעשים של עבירת ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 347(ב) + 345(ב)(1) + 345(א)(1) + 25 לחוק העונשין; שני מעשים של עבירת מעשה מגונה בפני קטין לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין; עבירת הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) + סעיף 3(א)(3) +3(א)(6)(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; עבירת ניסיון תקיפה לפי סעיף 379 + 25 לחוק העונשין.

2.

על פי האישום הראשון , בחודש יולי 2007 הגיע הקטין ב.ע, יליד 1992 (להלן: המתלונן ) למקווה טהרה שבשכונת עזרא בתל אביב על מנת לטבול. לאחר שטבל המתלונן הוא יצא מהמקווה, שם פגש במשיב. המשיב הציע ללמדו לשחות ושניהם נכנסו חזרה אל המקווה. המשיב המתין עד שאחרון הטובלים עזב את המקום, וכשנותרו השניים לבדם הורה המשיב למתלונן להתפשט. המתלונן סרב, אך המשיב הוריד את מכנסיו של המתלונן בכוח. בהמשך ניסה המתלונן להימלט מהמקווה, אך המשיב תפסו והכניסו למים. בתוך המים נגע המשיב באיבר מינו של המתלונן, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. בתגובה דחף המתלונן את המשיב ונמלט למלתחה, אך המשיב הלך אחריו כשהוא עירום, נכנס אחריו למלתחה, ליטף את איבר מינו ואת ישבנו של המתלונן וניסה שוב להחדיר את איבר מינו לישבנו של המתלונן. גם לאחר שהמתלונן אמר למשיב כי כואב לו ושהוא סובל, המשיך המשיב ללטפו באיבר מינו, נישק אותו ואמר לו לא לספר לאף אחד על מה שקרה. לאחר מכן נמלט המתלונן מהמקום. על פי האישום השני , במהלך תקופה ממושכת שתחילתה בראשית שנת 2008 וסופה בחודש מאי 2009, ביצע המשיב, בהזדמנויות שונות ורבות, מעשים מגונים בגופו ופניו של י.א, קטין יליד ספטמבר 1995 (להלן: המתלונן השני ) וכן הטריד אותו על רקע מיני, וביצע בו עבירות אלימות. המעשים במתלונן השני נעשו במקומות שונים כגון מקוואות ובבית הכנסת. המשיב אף ניצל את היכרותו עם משפחתו של המתלונן השני בכדי לבצע חלק מהעבירות בתוך ביתו של המתלונן השני.

הליכי המעצר נגד המשיב

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום ובהן הודעת המתלונן, הודעת חברו של המתלונן שהיה עד ראיה לחלק מהמעשים שביצע המשיב במתלונן, הודעת המתלונן השני בפני חוקר ילדים והתרשמות חוקר הילדים ממנו. כן נטען כי שחרורו של המשיב יהווה סכנה לשלום הציבור, וכי לאור חומרת המעשים, ועברו הפלילי של המשיב בגין עבירות מין ובגין עבירות הטרדת עד ישנו חשש ממשי כי ינסה להדיח את העדים בפרשות נשוא כתב האישום. במסגרת הליכי המעצר, התקבלה חוות דעת מאת הפסיכיאטר המחוזי ולפיה המשיב סובל מסכיזופרניה פרנואידית (רציף) ונמצא במצב פסיכוטי פרנואידי. בחוות הדעת נקבע גם כי המשיב סובל מהפרעה של העדפה מינית מסוג משיכה למתבגרים וחשד לפדופיליה – משיכה מינית לילדים בדרך כלל מתחת לגיל 13. עם זאת, חוות הדעת קבעה כי חרף מצבו הנפשי המשיב מסוגל להבין את הפסול במעשיו, מסוגל להיעזר בעורך דין והוא כשיר לעמוד לדין. חוות הדעת המליצה על טיפול פסיכיאטרי בתנאי אשפוז. בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי מקום האשפוז – המבקשת סברה כי על המשיב לקבל טיפול פסיכיאטרי במסגרת מב"ן של השב"ס, ואילו המשיב ביקש להותירו באשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי. לאור מחלוקת זו, התקבלה חוות דעת משלימה מטעם הפסיכיאטר המחוזי בה הובעה עמדה כי קביעת מקום אשפוזו של המשיב אינה נתונה לסמכותו. לאחר מכן התקבלה גם חוות דעת מטעמה של ועדת האבחון למפגרים בה נקבע כי המשיב מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי, וכי קיים חשש למסוכנות מינית ולפגיעה בקטינים מצידו של המשיב. לאור חוות הדעת שהוגשו קבע בית המשפט המחוזי (השופטת כ' כוחן), ביום 8.11.2009, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו, ויהיה נתון במחלקה סגורה בבית החולים "אברבנאל" ואם יוטב מצבו הנפשי, תוגש לבית המשפט חוות דעת מתאימה.

4.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים. בית משפט זה (השופטת א' חיות) נעתרה לבקשה, וביום 15.3.2010 האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, מיום 15.3.2010 בתשעים ימים במסגרת האשפוז במחלקה הסגורה ב"אברבנאל". בנוסף, בהסכמת הצדדים, קבע בית המשפט כי תתאפשר למשיב שעת טיול אחת ביום בליווי הצוות המטפל. ביום 26.4.2010 הוגשה חוות דעת מעודכנת מטעם הפסיכיאטר המחוזי בה צוין כי בבדיקותיו המשיב מדווח בצורה מוגזמת על מחשבות שווא והזיות וכי הוא משתמש בדיווחים אלה על מנת לנסות להתחמק מהליך משפטי. כן נקבע בחוות הדעת כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, בשל כך שהוא סובל מסטייה מינית של משיכה לילדים קטנים. על רקע חוות דעת זו הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בדבר שינוי מקום מעצרו של המשיב, ובה ביקשה להעבירו למשמורת שירות בתי הסוהר. ביום 16.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) את הבקשה לעיון חוזר והורה על השארת המשיב בבית החולים הפסיכיאטרי. בין לבין, האריך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בפעם השנייה את מעצרו של המשיב ב-45 ימים, בהסכמה, עד שתתקבל ההחלטה בעניין מקום מעצרו של המשיב.

בתום תקופה זו, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 27.7.2010. בית משפט זה (השופט א' א' לוי) קבע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב רבה. עוד נקבע כי אומנם משפטו של המשיב נמשך זמן רב, אך זאת משום שלא ניתן היה לקדם את ההליכים נוכח מצבו של המשיב. כעת, חל שיפור במחלתו וניתן לחדש את ההליכים, ואף נקבעו שלושה מועדי דיון. על כן, קיבל בית המשפט את הבקשה והאריך בשלישית את מעצרו של המשיב. ביום 13.10.2010, האריך בית משפט זה (השופט ח' מלצר) את מעצרו של המשיב ברביעית, החל מיום 25.10.2010, תוך שהוא נסמך על נימוקי המבקשת ועל נימוקיו של השופט א' א' לוי בבקשת הארכת המעצר הקודמת, לפיהם צפויים להתקיים מועדי דיון בעניינו של המשיב בחודש נובמבר 2010. ביום 11.1.2011 הגישה המבקשת בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב. ביום 16.1.2011 הורה בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדים את מועדי הדיון בעניינו של המשיב, והאריך את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת. בדיון מיום 24.1.2011, קבע בית המשפט המחוזי מועדי הוכחות במהלך החודשים פברואר-מרץ 2011. בהמשך לכך, ביום 30.1.2011 האריך בית משפט זה בחמישית את מעצרו של המשיב, תוך שהוא מדגיש את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב נוכח חומרת מעשיו ועברו הפלילי המכביד. עם זאת, בית המשפט העיר כי ההליכים בעניינו של המשיב נמשכים זמן רב, ועל אף שהעיכובים נגרמו, בין היתר, בשל הצורך לעמוד על מצבו הנפשי של המשיב וכשירותו לעמוד לדין, וכן בשל חוסר נכונותו לשתף פעולה עם סנגוריו, אין הצדקה לכך שבשלב בו מוגשת בקשת הארכת מעצר חמישית עוד לא התנהל דיון הוכחות אחד. בית המשפט ציין כי כעת נקבעו מועדים להוכחות וכי נעשים מאמצים לקבוע מועדים נוספים, וכי חזקה על ההגנה שתירתם אף היא למאמץ ותפגין גמישות ביחס לקביעת המועדים הנוספים. לבסוף, קבע בית המשפט כי נוכח טענותיו של המשיב כי אינו מקבל טיפול רפואי הולם ב"אברבאנל", יש לבחון, לאור הזמן שחלף, אפשרויות טיפוליות נוספות. על כן, הורה על הגשת תסקיר בעניינו של המשיב תוך 30 ימים, והורה לבית המשפט המחוזי לשקול חלופות טיפוליות בהתאם לתסקיר, לכשיתקבל. הדיון לקבלת תסקיר המבחן נקבע ליום 9.3.2011, אך בשל שביתת העובדים הסוציאליים נדחה ליום 24.3.2011. במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.3.2011, ועקב בקשת בא כוח המשיב, העביר בית המשפט (השופט צ' קאפח) את הדיון בעניינו של המשיב למותב אחר, והדיון נקבע לעיון חוזר ולקבלת התסקיר ליום 10.4.2011.

ואולם, למרבה הצער – ולכך אחזור – שוב לא הוגש התסקיר.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

5.

המבקשת פירטה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי. בחודש נובמבר 2009, כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום כנגד המשיב, נתקבלה תגובת המשיב לכתב האישום – שמיאן לשתף פעולה עם סנגורו – ככפירה, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות בחודש אפריל 2010. מועדי הוכחות אלה בוטלו, בשל הצורך לברר את מצבו הנפשי העדכני של המשיב. בדיון שנערך ביום 12.5.2010 הודיע בא כוח המשיב כי הוא אינו חולק על כשירותו של המשיב לעמוד לדין, ונקבעו שלושה מועדי הוכחות לחודש נובמבר 2010. בחודש יוני 2010 ביקשה המבקשת להוסיף דיוני הוכחות לחודש יולי 2010, אך בשל התנגדותו של בא כוח המשיב, נשארו המועדים שנקבעו לחודש נובמבר 2010 בעינם. בשל שביתת הפרקליטים גם מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש נובמבר נדחו, ובישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 10.1.2011, נקבעו שישה מועדי הוכחות לחודשים מאי-יוני 2011. בין לבין, כאמור, בעקבות החלטתו של השופט פוגלמן, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים מוקדמים יותר, ואכן נקבעו שני מועדים: ליום 8.2.2011 וליום 13.3.2011. בית המשפט קבע מועד הוכחות נוסף ליום 20.2.2011, תוך שהוא מצר על כך שמבין התאריכים הרבים הנוספים שהוצעו, יכול היה הסנגור להתייצב רק למועד אחד. שלושת מועדי ההוכחות הללו התקיימו, ובדיון שהתקיים ביום 13.3.2011 העיד המתלונן השני, אך חקירתו הנגדית נדחתה ליום 2.5.2011. בימים אלה הוגשה בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (ביחס לאישום הראשון).

6.

בנימוקיה לבקשה הנוכחית, ציינה המבקשת כי שמיעת המשפט התעכבה עקב הטעמים המפורטים לעיל, אך כעת קבועים שישה מועדי הוכחות נוספים, הצפויים להתקיים בחודשים מאי-יוני 2011. כן שבה וטענה המבקשת כי על פי חוות הדעת הפסיכיאטריות והקרימינולוגיות בעניינו, המסוכנות הנשקפת מהמשיב רבה, וכי אם ישוחרר קיים סיכון ממשי לכך שישוב ויפגע מינית בקטינים נוספים. המבקשת הדגישה כי על פי חוות הדעת שהוגשו, מסוכנות זו אינה קשורה למחלת הנפש ממנה סובל המשיב. בהתחשב באמור ובעברו הפלילי המכביד של המשיב, ולאור הרשעותיו גם בעבירות קודמות של איומים, הדחה והפרת הוראה חוקית והטרדת עד, ישנו חשש ממשי גם לשיבוש הליכי משפט. לפיכך, התבקשה הארכת מעצרו של המשיב בשישית, ב-90 ימים נוספים. בטיעונים על פה ציינה המבקשת כי ביום 10.4.2011 דחה בית המשפט את הגשת התסקיר ליום 17.4.2011, אך הוסיפה כי בירורים העלו שסביר להניח כי גם עד ליום 17.4.2011 לא יהיה התסקיר מוכן.

הסנגור, עו"ד קפלנסקי, קבל בעיקר על כך שעדיין לא הוגש התסקיר, אף שקצינת המבחן פגשה במשיב לפני זמן ניכר.

דיון והכרעה

אכן, הנימוקים להארכת מעצר, כשלעצמם, משכנעים וקבועים עתה מועדים קרובים יחסית לשמיעת המשפט. עם זאת, קשה להשלים עם דחיות חוזרות ונשנות בהגשת התסקיר. כאמור, הדיון ביום 10.4.2011 לא התקיים ובית המשפט קבע מועד קרוב ליום 17.4.2011. שביתת העובדים הסוציאליים הסתיימה זה מכבר ודווקא בשל מצבו המיוחד של המשיב ותקופת מעצרו הארוכה – ממנה אין מנוס – יש לעמוד בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, וכדי להמשיך בקיום מעקב, אני מאריכה את המעצר ב-45 יום בלבד, שתחילתם ביום 22.4.2011.