בש"פ 2836/08 אילן מזרחי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

המבקש הורשע – על פי הודאתו – בבית המשפט לתעבורה בצפת בעבירה של נהיגה בשכרות. נגזר עליו עונש של פסילת רשיון נהיגה למשך 11 חודשים ו-28 ימים. המשיבה ערערה על קולת העונש. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש והעמיד את עונש הפסילה על 24 חודשים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 18.11.2007 ולדברי המבקש הומצא לבא-כוחו ביום 29.11.2007.

בהמשך, ביום 7.2.2008, דחה בית המשפט המחוזי בקשה מטעם המבקש, שהוגשה לאחר פסק הדין, בה התבקש סיוג עונש הפסילה כך שלא יחול על רכב דו גלגלי בנפח עד 50 סמ"ק.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 27.3.2008. נטען בה כי ההחמרה בעונשו של המבקש אינה ראויה, לאור המצב המשפטי השורר היום בנוגע לעבירות של נהיגה בשכרות. בבקשה מפרט המבקש את הפגמים שנפלו, לטענתו, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעה ששינה מגזר הדין של הערכאה הדיונית, אשר שקלה את כל השיקולים הנוגעים לעניין, הן לחומרא והן לקולא, ומצאה לנכון להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא מסביר כלל מדוע לא הגיש את ההליך במסגרת הזמנים הקבועים בחוק. כן סבורה המשיבה כי אין סיכוי של ממש לבקשה לרשות ערעור, הנסובה על חומרת העונש בלבד, כאשר בית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של המבקש על עונש המינימום הקבוע בחוק. אשר להחלטה בעניין סיוג הפסלות, סבורה המשיבה כי נוכח העובדה שהמבקש לא העלה כלל את נושא הסיוג בבית המשפט לתעבורה ולא הגיש ערעור בעניין זה, לא היה כלל באפשרותו להשיג על כלליות הפסילה.

4.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה כשלושה חודשים לאחר תום המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לרשות ערעור. אין בה כל הסבר לשיהוי זה. הבקשה נסובה כל כולה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי גופו. הגם שעסקינן בהליך פלילי, בו המבקש אינו נצרך ל"טעם מיוחד" להארכת מועד, ודי בטעם ממשי המניח את הדעת, המבקש לא עמד בנטל להוכיח טעם כאמור. יתרה מכך וזה העיקר בעיני, עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה מעלה כי סיכויי ההליך קלושים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי" המופנה כנגד חומרת העונש. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

אי לכך, הבקשה נדחית.