פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
2840/99
בפני:
כבוד
השופטת ד' דורנר
העורר
:
דניאל לנקרי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 20.4.99
בב"ש
90671/99 (ת"פ 5075/99)
שניתנה
על-ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב
תאריך
הישיבה: כ' באייר תשנ"ט (6.5.99)
בשם
העורר: עו"ד יוסי זילברברג
בשם
המשיבה: עו"ד יהושע למברגר
החלטה
העורר מואשם בשורה של עבירות מין, לרבות אינוס, אשר ביצע לכאורה בשש אחייניותיו מאז שהיו כבנות עשר ועד שבגרו, וזאת, במהלך השנים 1998-1988.
טרם הגשת כתב-האישום, שוחרר העורר בערבות בשל מות אימו והבקשה לעוצרו עד תום ההליכים הוגשה לבית-המשפט המחוזי רק כעבור מספר שבועות.
עיקר טענת הסניגור בהתנגדו למעצר המשיב הייתה, כי התקופה שבה היה משוחרר ממעצר, כ40- יום, מפריכה את חזקת המסוכנות וכי על-כל-פנים אין זה מן הראוי להחזיר לכלא נאשם לאחר השחרור ממעצר.
טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי (השופטת מרים סוקולוב), וכך כתבה היא:
...העובדה שהמשיב הינו משוחרר בערבות במשך תקופה של כחודש הינה רק אחד השיקולים שיש להביאו בחשבון כאשר באים לשקול את מעצרו עד תום ההליכים, אולם אין זה השיקול היחיד או המכריע...
העובדה ש[ המשיב ]עמד בתנאי השחרור במשך כחודש...אין בה כדי להפריך חזקה זו...עדיין קיימת סכנה בעיקר - "סיכון נפשי" למתלוננות וכן קיימת סכנה לקורבנות פוטנציאליים אחרים.
העורר נעצר איפוא עד תום ההליכים.
בערר שבפניי חוזר העורר על טענתו, כי לא היה מקום להחזירו אל בין כתלי בית-הכלא, לאחר שכבר שוחרר בערבות והתנהג כהלכה במשך 40 יום.
עמדת בית-המשפט המחוזי מקובלת עליי ולא אוכל על-כן לקבל את טענתו של העורר.
כבר הבעתי דעתי בפרשה אחרת, כי החשש לבטחון הציבור משתרע גם על פגיעה נפשית העשויה להיגרם לקרבן העבירה, וכי חשש זה קיים בעיקר לגבי קרבן עבירה מינית.
במקרה שלפנינו מדובר בעבירות מין בתוך המשפחה והחשש לפגיעה נפשית בקורבנות העבירה מתעצם.
אשר-על-כן אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, כ באייר תשנ"ט (6.5.99).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99028400.
L02