בש"פ 2844/00 מדינת ישראל נ. מאיר אדרי

1.המשיב עומד לדין פלילי בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע יחד עם נאשמים נוספים. על פי כתב האישום יזמו המשיב ושלושת מרעיו, בעת שישבו במסעדה באשקלון, קטטה עם ארבעה אחרים שישבו בשולחן סמוך, בלא שהיתה לכך, לכאורה, סיבה מובנת. מקצת מן התוקפים אחזו בסכינים, אחרים עשו שימוש בשברי בקבוק, ואחרים עשו שימוש באגרופים. הקטטה נגמרה במותו של אחד מהסועדים, שנדקר בסכין, ובפציעתם של אחרים. אחד מן הנאשמים, מכלוף פדידה (להלן: פדידה), הואשם בכך שדקר בסכין את המנוח יאן שבשוביץ ז"ל, והביא למותו. המשיב הואשם בגרימת חבלה חמורה לאחד המותקפים, אדוארד קיזנר, בכך שדקר אותו, בסכין, בגבו.

2.בית המשפט המחוזי בבאר שבע האריך את מעצרם של המשיב ושל פדידה, ועמם גם נאשם אחר שנטל חלק במעשי התקיפה, אלברט לוי, עד תום משפטם. ערר שהגיש האחרון לבית המשפט העליון נתקבל, ובית המשפט הורה על שחרורו של אלברט לוי בערבות ובתנאים מגבילים, בשל חלקו המשני בביצוע העבירות, מחמת גילו ובהעדר הרשעות קודמות בעבירות של אלימות.

המשיב הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, והערר נדחה. בית המשפט (כב' השופטת דליה דורנר) קבע כי חומר הראיות מצביע על סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו, וכי אופיה של העבירה, והנסיבות בהן בוצעה, מקימות לו למשיב חזקת מסוכנות, שאין להסירה, גם לא באמצעות תנאים מגבילים לשחרורו.

עם התמשכות המשפט, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתקופת תשעת החודשים שחלפו מאז הגשת כתב האישום נגדו. לבקשת המדינה הוארך המעצר עוד פעמיים נוספות, ועתה זו הבקשה הרביעית, שמגישה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, בשל שמשפטו לא נסתיים.

בינתיים פנה המשיב בשנית לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט פלפל) לא נעתר לבקשה, וקבע כי בראיות שנשמעו במשפט עד אותו שלב, אין כדי ללמד כי חל שינוי של ממש בתשתית הראייתית, העומדת לחובתו של המשיב. מכל מקום, כך סבר בית המשפט המחוזי, מקומן של טענות המשיב בדבר טיב הראיות העומדות לחובתו, הוא במסגרת הדיון במשפט עצמו, ולא במסגרת בקשה לעיון מחדש במעצר.

3.על החלטה זו עורר המשיב היום, ועל פי המוסכם נדון הערר יחד עם בקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים מהיום.

העורר חזר בפני היום על עיקר הטענות שהשמיע בפני בית המשפט המחוזי, והדגיש כי המתלונן עצמו, אדוארד קיזנר, בעדותו השניה בבית המשפט, שוב לא היה מוכן להצביע עליו כעל מי שדקר אותו, ואף נתן סימנים בדוקר, שאינם מתארים נכונה את המשיב. עוד הוא מציין כי הדרך לסיום המשפט ארוכה ומלאת חתחתים, וכי לא ניתן יהיה להביא את המשפט לכלל סיום גם בתוך התקופה המבוקשת.

נציג המדינה סבור לעומתו כי ראוי להורות על המשך מעצרו של המשיב, בשל שחזקת מסוכנותו לא קהתה, ובשל שלא חל כרסום של ממש בראיות התביעה. הוא מדגיש כי, מלכתחילה, לא ראתה התביעה בעדויות המתלוננים עצמם עיקר, בשל הבלבול וההלם שאחזו בהם בעת שהותקפו, וכי די בראיות האחרות שעומדות לחובת המשיב, כדי להצביע, גם היום, על אשמתו.

4.מהותה של התשתית הראייתית בעניינו של המשיב נבחנה פעמים אחדות בבית המשפט העליון. היא נבחנה מחדש גם בבית המשפט המחוזי, לאחר שנשמעו עדויות נוספות, שהמשיב היום התייחס אליהן. אחת מן העדויות החדשות האלה היא עדותו של עובד זר מתורכיה, שהיה מצוי, על פי עדותו, במקום התקיפה, והובא להעיד במיוחד מארץ מולדתו, בה הוא מצוי היום. בעדותו בבית המשפט הוא הצביע על המשיב כמי שגרם למותו של המנוח בדקירת סכין, בשונה מגרסת התביעה, כפי שבאה לכלל ביטוי בכתב האישום, כאילו המשיב היה מעורב רק בגרימת חבלה חמורה בסכין לאחר, אך לא בגרימה ישירה למות המנוח.

אכן, המשפט בערכאה המבררת מתמשך והולך. אך אין חולקים כי מסכת הראיות מורכבת, והשמעת העדויות מתמשכת על פני זמן רב, בין השאר, בשל בקשות מטעם נאשמים אחרים לחזור ולשמוע מקצת מן העדים שהעידו.

העבירות המיוחסות למשיב ולמרעיו חמורות ביותר. המדובר במעשי תקיפה חמורים ובגילויי אלימות קשה, אשר במהלכם קופחו חיים. בנסיבות המקרה הזה התמשכות המשפט אינה יכולה להיות שיקול יחיד או מרכזי, כאשר באים לשקול את בקשת המדינה. חזקת המסוכנות שקמה בעניינו של המשיב לא איבדה מתוקפה, ולא ניתן בשלב זה להצביע על כרסום בראיות במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב.

5.התוצאה מכל אלה היא שיש לדחות את הערר המופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.2.2000.

אני נעתר לבקשת המדינה, אולם בשל העובדה שאין זו הארכה ראשונה של המעצר, לא מצאתי לראוי לקבל את הבקשה במלואה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך 60 ימים מהיום, מתוך תקווה והנחה כי במהלך התקופה הזו יסתיים המשפט, כפי שהעריך נציג המדינה.