בש"פ 2846/97 מדינת ישראל נ. מחרום מחמד

בהחלטה שנתתי ביום 21.5.97 הצבעתי על הבעיה הכרוכה בהתמשכות הדיונים במשפטים על עבירות חמורות, ובמיוחד עבירות חמורות בתחום הסמים, בעוד הנאשמים נתונים במעצר עד תום ההליכים. הבעיה נובעת בעיקר מעומס עבודה עצום המוטל על בתי המשפט, וקצרה ידם מלהושיע, עד שהמופקדים על מערכת המשפט ימצאו דרך לחלץ את בתי המשפט ממצוקה זאת. כתוצאה מכך נאלץ בית המשפט לא פעם, מכוח החוק הקובע כי בדרך כלל יש לשחרר נאשם בתום שנה למעצרו, לשחרר מן המעצר נאשמים בביצוע עבירות חמורות, תוך נטילת סיכון מן הבחינה של שלום הציבור.

במקרה שלפנינו בעיה זאת באה לידי ביטוי בולט. הנאשמים נתונים במעצר זה יותר משנה, והמדינה מבקשת להאריך את תקופת המעצר בשלושה חודשים נוספים. עד כה התקיימו בבית המשפט, במשך השנה, חמש ישיבות. ישיבות נוספות נקבעו אך בוטלו, בלי שאפשר להטיל אשמה על צד מן הצדדים. בשלב זה ברור כי המשפט ימשך עוד חודשים, וקשה להעריך מתי יסתיים.

לפיכך בקשתי בהחלטתי, ביום 21.5.97, כי פרקליטות המדינה תברר בבית המשפט המחוזי אם ניתן להוסיף מועדים לדיון במשפט זה, באופן שיאפשר לזרז את ניהול המשפט ולסיימו בזמן קרוב.

בית המשפט המחוזי, שגם קודם לכן עשה מאמץ לקדם את הדיון במשפט, עשה עכשיו מאמץ נוסף לקבוע מועדים נוספים לדיון. אך, בשל אילוצים קשים של עומס העבודה המוטל על בית המשפט, ובשל העדר אפשרות מעשית של עורכי הדין לקיים דיונים גם בתקופה של פגרת בתי המשפט, התוצאה רחוקה מלפתור את הבעיה.

מן ההודעה שהוגשה על ידי פרקליטות המדינה, ביום 21.6.97, עולה כי שתי ישיבות שהיו קבועות לחודש מאי ולחודש יוני בוטלו בשל מחלה. מועד אחד שנקבע בשעתו ליום 6.7.97 עומד בעינו. ועכשיו נוספו לו עוד ארבעה מועדים לישיבות: בימים 2.7.97, 10.7.97, 1.9.97 ו22.9.97-.

אם אענה לבקשת המדינה, ואאריך את המעצר בשלושה חודשים, יסתיים המעצר ביום 20.8.97. עד אותו יום יתקיימו, לפי המתוכנן, שלוש ישיבות. המדינה מקווה שעד אז תסתיים פרשת התביעה. אבל, אפילו אם כך יהיה, ואין זה בטוח שכך יהיה, ברור שצריך יהיה לבקש פעם נוספת הארכה של המעצר, לשלושה חודשים מיום 20.8.97, ואין זה בטוח כלל ועיקר שזו תהיה הבקשה האחרונה להארכת המעצר.

בנסיבות אלה אני סבור כי מקרה זה הינו חריג למדיניות המקובלת, והיא אף המדיניות המקובלת עלי, שבדרך כלל אין מקום לשחרר מן המעצר נאשמים בעבירות של יבוא או סחר בסם מסוג הרואין בכמות גדולה, כמו המשיבים במקרה שלפנינו. המקרה הינו חריג, לא רק בגלל התמשכות המשפט, אלא במידה רבה משום שלמשיבים אין עבר פלילי: למשיב 1 אין הרשעות כלל, ולמשיב 2 יש הרשעה אחת בתקיפה לפני עשר שנים לערך. במצב זה אני מחליט, בלב כבד ובאופן חריג, כי המשיבים ישוחררו מן המעצר בתנאים שלהלן:

1.המשיבים ישהו במעצר בית מוחלט, בכל שעות היממה, כל אחד בביתו. המשיבים לא יצאו מפתח הבית בשום מקרה ולשום צורך, אלא רק לצורך השתתפות בישיבות של בית המשפט במשפט נשוא החלטה זאת או, לצורך אחר, רק באישור מוקדם בכתב מאת המשטרה.

אם לפרקליטות המדינה או למשטרה יהיה טעם להתנגד לכך שמעצר הבית של המשיבים יהיה בבתיהם, ולדעתם יש טעם לדרוש כי המשיבים יהיו נתונים במעצר בית במקום אחר, היא תוכל לבקש מן הרשם של בית המשפט המחוזי בחיפה לשקול את עמדתו ולהחליט כי המשיבים יהיו נתונים במעצר בית במקום אחר.

2.המשיבים לא יקיימו שום קשר, ישיר או עקיף, עם מי שאמורים להיות עדים במשפטם.

3.הטלפון במקום בו המשיבים יהיו נתונים במעצר בית ינותק והמשיבים לא יהיו רשאים להשתמש בטלפון אלחוטי, לרבות טלפון סלולרי.

4.כל אחד מן המשיבים יפקיד במזומן או בערבות בנקאית סכום של 80,000 ש"ח.

5.כמו כן תופקד לגבי כל אחד מן המשיבים ערבות צד ג', להנחת דעתו של רשם בית המשפט המחוזי בחיפה, על סך 200,000 ש"ח.

6.המשיבים יפקידו את דרכוניהם, אם יש להם דרכונים, במזכירות של בית המשפט המחוזי בחיפה.

7.יוצא צו איסור יציאה מן הארץ נגד כל אחד מן המשיבים.

8.משיב שיפר תנאי מתנאים אלה, תחולט הערבות הכספית שלו ושל צד ג'.

המשיבים לא ישוחררו מן המעצר אלא אם וכאשר ימולאו תנאים אלה. אם לא ימולאו תנאים אלה תוארך תקופת המעצר של המשיבים עד יום 20.8.97.