בש"פ 2848/98 מדינת ישראל נ. מורהאן ג'אבר

1.על המשיב הוגש כתב אישום בשל עבירות של חבלה במזיד, נשיאת נשק שלא כדין ונסיון לרצח. לפי הנטען בכתב האישום הזיק המשיב לכלי רכב של משפחה הגרה בג'לג'וליה בשכנות למשפחתו וגרם לתגרה בין בני המשפחות. לאחר מכן, תוך כדי נסיון להרגיע את הרוחות שעשו ראש המועצה המקומית, נכבדי המקום ונציגי המשטרה, הכין המשיב בקבוקי תבערה, השליכם לעבר בית המשפחה היריבה וגרם לכוויות לילדים שישבו על מרפסת הבית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' בייזר), בהחלטתו מיום 28.9.97, החליט לשחרר את המשיב בערובה וכן בתנאי ש"יגור בכתובת מגורים שתאושר על ידי בית המשפט ושתהיה מחיפה וצפונה או דרומה מאשדוד. על מחזיק דירת המגורים להתייצב בבית המשפט ולענות לשאלות". בהחלטתו מיום 7.5.98 אישר בית המשפט המחוזי כתובת מגורים בחיפה, שהציע המשיב, אחרי שמחזיקת הדירה השיבה לשאלות בית המשפט.

העוררת עררה על ההחלטה לאשר "את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, לענין מקום שהותו במעצר בית". בסופו של כתב הערר נאמר כי "נוכח האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי לא נמצאה חלופה מתאימה לשחרורו של המשיב מן המעצר --- ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד אשר תימצא חלופה אשר תבטיח את שלום הציבור".

2.עם פתיחת הדיון בערר התברר, מפי בא כוח העוררת, עו"ד א' פטר, כי הערר הוא על עצם השחרור בערובה ולא על אישורה של החלופה. לטענתו, עולה הדבר מדברים שנאמרו בסעיף 10 לכתב הערר, לפיהם "מדובר במעשים קשים ביותר, המצדיקים מעצר עד תום ההליכים, בלא קביעתה של חלופת מעצר".

טיעון כזה אין בידי לקבל. התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו של המשיב בערובה נדונו שם יותר מפעם אחת וכן נדונו בבית המשפט העליון, בלי שבאי כוח המדינה השיגו על עצם השחרור בערובה. אולם, אפילו היתה הצדקה להמתין ולא להעלות את ההשגה עד לקיום התנאים מצד המשיב - טענה נוספת שהעלה בא כוח העוררת, שעליה אינני מחווה דעה - היה על העוררת להעלותה בפירוש בכתב הערר שלפני. יצויין, לענין זה, שהספק היחיד שהעלה בא כוח המדינה בתום הדיון בבית המשפט המחוזי היה בדבר יכולתה של מחזיקת הדירה לפקח על המשיב.

3.לעצם הענין, עיינתי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי שבו נרשמה חקירתה של מחזיקת הדירה, ושמעתי את טענותיהם של באי כוח בעלי הדין בדבר יכולתה לפקח על המשיב ולקיים, ככל שהיא נוגעת בדבר, את תנאי הערובה. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואיני רואה צורך לבטלה או לשנותה.

הערר נדחה. המשיב ישוחרר בערובה ובתנאים כפי שנקבעו.