בש"פ 2850/97 צור כהן נ. ד''ר גדעון קלוגמן

בהסכמת בעלי הדין שבתי ודנתי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהגיש המשיב במעמד שני בעלי הדין (להלן יכונה המשיב-המבקש).

המדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב לאשר הסדר נושים בנוגע למבקשת הראשונה הנמצאת בכינוס נכסים. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתאריך 8.5.97 על ידי המבקש בעצמו. הנימוק המרכזי האמור בבקשה הוא, כי לאחר מתן פסק הדין בבית-המשפט המחוזי פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי על-מנת להעזר באמצעותה בקבלת שרותי עריכת דין. זאת, מכיוון שלא יכול היה להמשיך ולממן את ייצוגו על-ידי בא כוחו עד אותו שלב. לא נמסר מתי נעשתה הפניה ללשכה לסיוע משפטי וכיצד נערך המבקש להגשת הערעור בתקופה שבין 18.3.97, שאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ועד 8.5.97, מועד הגשת הבקשה להארכת מועד. המדובר בבקשה לאקונית וקצרה שאין בה כל פרוט עובדתי.

כלל ידוע הוא, "כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה, יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד" (ב"ש 34/70 אבו שמסייה נ' אלקראעין ואח', פ"ד כד(1) 307, 308; בש"א 3553/95 ורדה ווהבה נ' שאלתיאל טסה - לא פורסם). הטעם לכך הוא, כי המבקש גילה דעתו כי אינו משלים עם פסק הדין ומעונין להשיג עליו עוד בטרם התגבשה זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בגין ההליך שהסתיים.

במקרה שבפני ההסבר שניתן על ידי המבקש לאיחור בהגשת הערעור הוא סתמי וכללי, ואין בו כדי להוות את התוספת הנדרשת עת מוגשת בקשה להארכת מועד בתוך תקופת המועדים. שהרי לא יתכן לגרוס, כי כל הגשת בקשה להארכת המועד לנקיטת הליך צריכה להענות בחיוב רק בשל כך שהוגשה לפני שחלף המועד. על המבקש להוכיח בנוסף לעצם הגשת הבקשה, כי טרח ושקד על הגשת הערעור במועד, אך הדבר נבצר ממנו מסיבה טובה אשר מסברת את האוזן ומצדיקה הארכת המועד. במקרה שבפני, בהעדר כל מידע אודות הפעולות שעשה המבקש ממועד פסק הדין ועד להגשת הבקשה להארכת מועד, לא ניתן להניח כי המבקש פעל בשקידה סבירה על מנת לנסות ולעמוד במועדים שקוצב הדין להגשת הערעור.

זאת ועוד, כפי שהוכח על ידי המשיבים (המבקשים בבקשת הביטול) נהג המבקש כמי שהשלים עם ההחלטה בדבר אישור הסדר הנושים וקיבל עליו את דין ההסדר. במה דברים אמורים: בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתאריך 18.3.97 עובר לאישור ההסדר אמר המבקש, בין היתר, "אני עדיין לא שוכנעתי שעלי להסכים להסדר". בא כוחו של אחי המבקש - פלג כהן - אמר במהלך הדיון: ´"בשם האח הנשוי אנחנו מסכימים להסדר". בית המשפט המחוזי החליט באותו מעמד לאשר את הסדר הנושים אשר הוגש בהתאם לסעיף 233 לפקודת החברות, "אחרי שההסדר הזה אושר על ידי קרוב ל100%- של בעלי הענין...". לגבי התנגדות המבקש נאמר, כי המבקש איננו מקופח, וכי הוא זוכה לאותם תנאים כמו שאר הרווקים הכלולים בהסדר. עוד צויין, כי הובהר, "שאם אין הסדר, קיים סיכון רב שלחברים ולנושים הרגילים יוותרו תנאים גרועים מאלה המוצעים היום". בית המשפט קבע, כי ההסדר תקין ואיננו מקפח איש, ולטובת כלל הנושים ובעלי הענין יש לאשר אותו.

מייד לאחר מכן, באותו יום, נמחקה בהסכמה תביעה שהגישו המבקש ואחיו נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בנצרת לקבלת סעדים שונים, ובהם צו מניעה קבוע נגד האגודה למניעת כל דיספוזיציה בקרקע שברשותה, צו האוסר על האגודה להתכנס לשם שינוי התקנון וקבלת החלטה המאשרת את הסדר הנושים ועוד. בבית המשפט המחוזי בנצרת ניתן צו מניעה זמני. תביעה זו הועברה על פי החלטת כב' המשנה לנשיא בית-המשפט העליון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על מנת שהתברר במסגרת תיק הכינוס. כאמור, ביום אישור ההסדר, בתאריך 18.3.97, הסכימו באי כוח המבקש ואחיו כי התביעה תימחק. וכך הצהירו באי כוח האחים לפרוטוקול: "אחרי שהושג הסדר הנושים, ואושר על ידי בית משפט זה, אנחנו מבקשים למחוק את התביעה בתיק זה 974/96. אנחנו מבקשים לא לחייב אותנו בהוצאות ולהחזיר לנו את הערבות שהופקדה בבית המשפט המחוזי בנצרת..." בית המשפט מחק את התביעה, "וזאת לאחר שאושר הסדר נושים על פי סעיף 233 של חוק החברות, בו כלולות גם זכויותיהם של פלג וצור כהן".

עוד יש להזכיר, כי קדמה לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אסיפת חברים שהתכנסה בתאריך 15.1.97 ואישרה את הסדר הנושים. באסיפה זו נאמר על ידי היו"ר: "השינוי הנוסף בהקצאת מגורים באגודה. בקשר לפלג יש השוואה בתנאים לגיא ורותם מנור והוא יקבל דירה, לגבי צור יהיה זכאי לחלקת אדמה בתנאים שווים לבני המשק האחרים. והיה וההסכם יתקבל על ידי משפחה כהן, הכל יבוצע. אם לא - בית המשפט יפסוק". האחים צור ופלג כהן הצביעו בסוף הדיון בעד ההסדר שהוצג על ידי היושב ראש, לרבות הדברים המתייחסים אליהם.

אני סבורה כי ניתן לראות בבקשה למחיקת התביעה, באספקלריה של הדברים שנאמרו באסיפת החברים מיום 15.1.97, משום הסכמה של המבקש להסדר הנושים כפי שאושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; שהרי אם לא כן, מדוע ביקשו המבקש ואחיו את מחיקת התביעה אשר הוגשה לשם מימוש הזכויות שהם טענו להן.

סיכומה של נקודה זו, עיון במערכת הכוללת של ההליכים שהתקיימו בקשר עם הסדר הנושים, לרבות אסיפת החברים מיום 15.1.97, עבור דרך הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 18.3.97, וכלה באישור הסדר הנושים על ידי בית המשפט ומחיקת התביעה על ידי המבקש ואחיו לאחר מכן מצביע על כך, שהמבקש גילה בהתנהגותו ובמעשיו כי הוא הסכין עם הסדר הנושים אשר אושר והשלים עימו. אין חולק, כי אחיו של המבקש כבר קיבל את הדירה עליה דובר בהסדר שנעשה לגביו.

הרצון לערער על אישור הסדר הנושים התעורר ככל הנראה בשלב מאוחר יותר, אולם הוא לא הבשיל כדי הגשת הודעת ערעור במועד. כפי שצויין, אין זה ברור מתי התגבש הרעיון לערער ומה עשה המבקש על מנת לממשו. בנסיבות שתוארו, על פיהן מעשיו של המבקש העידו על כך שהשלים עם הסדר הנושים, סברתי כי אין מקום להארכת המועד כמבוקש, על אף הגשת הבקשה להארכת מועד ביום האחרון לפני חלוף המועד. המשיבים ראו את פרשת התנגדותם של האחים כהן להסדר הנושים כענין שהסתיים, והם היו זכאים לעשות כן לנוכח מעשיו הגלויים של המבקש. לא ניתן להחיות את הסכסוך שהסתיים על ידי הגשת בקשה סתמית שאין בה דבר יום לפני חלוף המועד.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה להארכת מועד, יש למחוק מן הרישום את ע"א 3187/97.