בש"פ 2854/01 מדינת ישקראל נ. אברהים בו עלי חושאן

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה - מפי השופט ש' ברלינר - לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

1.כנגד המשיב, אברהים חושאן, וגיסו, מוחמד סעדי, הוגש ביום 5.4.01 כתב אישום, המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.3.01 החזיקו הנאשמים משקל כולל של כארבעים גרם סם מסוג הרואין. כעשרים גרם מהסם הוחזק במקום מחבוא בסטלה מריס ואילו כעשרה גרם נוספים נתפסו במכוניתו של המשיב, בו נסע עם סעדי. כמות זו נמצאה בין רגליו של סעדי שישב לצידו של המשיב.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב ואת סעדי עד תום ההליכים, בטענה כי העבירה המיוחסת להם מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. התשתית הראייתית עליה ביססה המדינה את בקשתה כוללת את הודאתו של סעדי כי הסם הוא שלו וכי הוא שהפיץ אותו מחצרו של המשיב, הודעתו של המשיב, דוחות תצפית, תפיסת הסם ודוחות מז"פ לגבי סוג הסם ומשקלו. בנוסף הסתמכה המדינה בבקשתה על עברם הפלילי של השניים, כאשר למשיב עבירות רכוש, אלימות וסמים (לרבות סחר בסם) וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן חמישה חודשים בגין עבירות סמים.

3.הדיון בבקשת המדינה באשר למעצרו של סעדי נדחה ליום 15.4.01, ואילו בעניינו של המשיב אומר בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

"ל[משיב] עבירות לא מעטות בתחום הסמים. הוא מטופל במתאדון. לפי גרסתו, הוא אינו יכול לעמוד בפני הפיתוי של "הרחה" כשהדבר מזדמן לו, אבל אין הוא עוסק בסם. גרסה זו היתה עקבית מצדו לאורך החקירה, אם כי בקטעים מסויימים הוא ניסה להפחית מחלקו במידת שיתוף הפעולה עם [סעדי] ובאחד המקרים אף סירב לענות לשאלות המשטרה ושמר על זכות השתיקה.

עמדת התביעה היא כאמור, כי העבריין העיקרי בענייננו הוא [המשיב]. אין להוציא זאת מכלל אפשרות, אך נראה, עפ"י חומר החקירה כולו, כי לא פחות סביר ואפשרי, שהוא אך עזר ל[סעדי] בקשר לסם, בכך שאיפשר את השימוש ברכבו על מנת להגיע למקום מחבוא הסם, וגם הגיע לשם בעצמו יחד עם [סעדי] תמורת "הרחה".

לאור האמור, אני דוחה את בקשת התביעה לעצור את ה[משיב] עד תום ההליכים."

עם זאת הורה בית המשפט לשחררו בערובה של 20,000 ש"ח במזומן, ערבות שני ערבים וצד ג' על סך 50,000 ש"ח ומעצר בית בין השעות 19:00 ו - 07:00 בבוקר.

4.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי לפיה שוחרר המשיב ל"מעצר בית" חלקי הגישה המדינה את הערר שלפניי. לטענת המדינה עולה מחומר הראיות כי המשיב החזיק בסם יחד עם סעדי וכי אין מקום לאבחנה בין מידת מעורבותם בעבירה. הנסיעה אל מקום מחבוא הסם ונטילתו נעשו בהסכמתו ובידיעתו של המשיב ועל כן חלקו בעבירה הוא ממשי. בנוסף לכך, הכמות הגדולה של הסם ועברו הפלילי המכביד של המשיב מובילים למסקנה כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

5.בדיון לפניי חזרה באת כוח המדינה על הטענות באשר למעורבותו הפעילה של המשיב בעבירה המיוחסת לו. כן ציינה כי קיימות ראיות על כך שבוצעו נסיעות נוספות למקום מחבוא הסם ברכבו של המשיב ובהוראתו. לטענת המדינה, גם המשיב הוא בבחינת מחזיק של הסם שנתפס. כן ציינה המדינה את עברו הפלילי המכביד של המשיב שהורשע בעבירות סמים רבות, ביניהן אחת שבעקבותיה הוטל עליו מאסר בפועל של חמש שנים.

6.לעומתה, טען בא כוח המשיב כי העוררת לא הצליחה להראות שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בא כוח העורר הדגיש כי סעדי הודה שהסם הוא שלו וכי הוא לבדו אחראי לנעשה בו ואילו מעורבותו של המשיב היא כה קטנה שאין עילה לעוצרו. באשר לעברו הפלילי, אין בכך , לטענת בא כוחו של המשיב, לפסול חלופת מעצר.

7.דין ערר זה להתקבל. גם בהנחה כי חלקו של המשיב קטן מחלקו של שותפו - הנחה עליה חולקת המדינה - איני חושב כי משום כך יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המשיב נצפה כי ניגש יחד עם שותפו למחבוא הסמים ובמכוניתו נמצא הסם. מעשים אלה, על רקע עברו המכביד ביותר של המשיב בעבירות סמים, מחייבים את מעצרו עד תום ההליכים. יש לזכור כי החזקת סם מסוכן יוצרת חזקת מסוכנות, חזקה שלא הופרכה במקרה הנדון. בנסיבות אלה אין מקום לחלופת מעצר.

אי לכך הערר מתקבל, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 174/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה, או עד למתן גזר דין בעניינו בת.פ. 174/01, לפי המוקדם.