בש"פ 2854/98 חסן אלפיניש נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בשל עבירות של קבלת רכוש בידיעה שהוא גנוב וכן החזקת והובלת נשק שלא כדין, בניגוד לסעיפים 412 ו- 144 (א) ו- (ב) לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן - "חוק העונשין"). לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קיבל העורר מידי אדם בשם דוד סבג שמונה רובי 16 M בידיעה שנגנבו מבסיסי צה"ל והובילו אותם למקום בלתי ידוע.

בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים ומכאן עררו שלפני.

2.עיינתי בטענותיהן המפורטות של באות כוח העורר והמשיבה וכן בטענות שהובאו לפני בית המשפט המחוזי. אכן, הראיה העיקרית העומדת נגד העורר הם דברים שאמר דוד סבג הנזכר בהזדמנויות שונות, שלטענת בא כוח העורר אינם ראויים לאמון. לטענת באת כוח המשיבה יש בידיה חיזוקים לדברי סבג בראיות נוספות. שוכנעתי כי מכלול זה של ראיות שבידי המשיבה הוא בגדר ראיות לכאורה להוכחת האשמה ובכך יצאה ידי חובתה לענין זה.

כאמור, הואשם העורר, בין היתר, בעבירה בניגוד לסעיף 144 (א) ו- (ב) לחוק העונשין. לפי הוראת סעיף 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן - "חוק המעצרים"), לענין "עבירת בטחון" והגדרתה של עבירה זאת בסעיף 35 (ב) (1) לחוק המעצרים, מתקיימת כאן החזקה שבסעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים כי "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה". חזקה זאת לא נסתרה ובאת כוח המשיבה אף הצביעה על ראיות שבידיה לפיהן עלולים כלי הנשק שנגנבו לשמש לצורך מאבקים שבטיים.

3.הטרידה אותי השאלה אם לנקוט כאן בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור נוספים, וזאת, בעיקר, לאור גילו הצעיר של העורר, 21 שנים, שאין לו הרשעות קודמות והוא עובד למחייתו. אולם, טיבן של העבירות שבהן מדובר, העובדה שכלי הנשק לא נמצאו וכן החשש שישמשו למטרות האמורות, כל אלה מכריעים את הכף לחובתו של העורר.

4. הערר נדחה.