בש"פ 2863/00 עימאד סעאיידה נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעוררים ולאדם נוסף שהיה בחברתם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד.

על-פי הכתוב בכתב האישום נסעו השלושה במכונית הנהוגה על-ידי העורר 1. באותה עת נסעו ארבעת המתלוננים במכונית אחרת. במהלך הנסיעה נתגלע ויכוח בין אלה לבין אלה והכל עצרו את רכביהם זה ליד זה. העוררים ועמם הנאשם השלישי בכתב האישום ירדו מרכבם ותקפו את המתלוננים. העורר 1 ניגש לאחד המתלוננים בעת שהיה ישוב ברכב ובאמצעות סכין דקר אותו בעינו השמאלית. העורר 2 דחף מתלונן אחר והפילו ארצה ואילו הנאשם הנוסף נטל אלה, ניפץ את שמשת הרכב ואחר שב והכה באמצעותה את המתלונן שהופל אל הכביש בידי העורר 2. או אז הכה הנאשם הנוסף מתלונן אחר בעזרת אלה וכולם יחד היכו את המתלונן הרביעי. המתלונן שנדקר בעינו מטופל עד עצם היום הזה בבתי-החולים.

משהוגש כתב האישום בעניינם של העוררים הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שמצא כי מצויות ראיות לכאורה לאשמתם, כי קמה עילה למעצרם וכי אין מקום לבחור בחלופה למעצר בשל מסוכנותם.

הערר מופנה כנגד החלטה זו. העוררים טוענים כי העדויות נגדם אינן אחידות, כי מצויות בהן סתירות וכי, מכל מקום, ראוי היה לשחרר אותם ולבחור בחלופה למעצר הכוללת איסור לצאת את פתח ביתם עד תום משפטם.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת לעניינו של העורר 1. הראיות המצויות בתיק המשטרה מצביעות לכאורה על אשמתו. המדובר בהתנהגות בריונית חמורה שתוצאתה פגיעה קשה בגופו של אחד מן המתלוננים. על-פי העדויות חבל בו העורר ללא רחם. העובדה שעשה שימוש בסכין בשעת מעשה מעידה על רמת המסוכנות הטבועה בהתנהגותו ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין ובשלב זה של ההליך המשפטי דוחה השיקול הציבורי של הצורך להגן על בטחון הציבור את יתר השיקולים הצריכים לבוא בחשבון ההחלטה ובדין לא בחר בעניינו בחלופה אחרת למעצר.

עררו של העורר 1 נדחה.

אשר לעורר 2 - איאד סעאיידה, מוסכם, גם על דעת נציג המשיבה, כי חלקו במעשה התקיפה היה שולי וכי לא היה מעורב באופן פעיל בגרימת החבלות שהוסבו למתלוננים.

בנסיבות אלה ראוי היה לערוך אבחנה בין עניינו לבין עניינו של העורר 1, וראוי היה לשקול לגביו בחירה בחלופת מעצר.

אשר על כן מתקבל עררו של העורר 2 ועניינו ישוב וידון בהקדם האפשרי בבית המשפט המחוזי, על מנת שתובא בפניו חלופת מעצר ראויה, באופן שניתן יהיה לשחררו בערובה או בתנאים המגבילים.