בש"פ 2870/03 מרדכי מולוקנצוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו באשמת ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, קשירת קשר לביצוע פשע ואחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על-פי האמור בכתב האישום מכר העורר לשניים ששימשו סוכנים מטעם המשטרה בשלוש הזדמנויות שונות סם מסוכן ובתמורה קיבל מאות שקלים. בשתי הזדמנויות נתפס העורר כשהוא מחזיק ברשותו עשרות טבליות סם מסוכן.

בית משפט השלום מיאן להיעתר לבקשת המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו, לאחר שסבר כי ניתן להמיר את המעצר בחלופה אחרת שבמסגרתה שהה העורר בבית אימו, בפיקוחה ובפיקוח אחיו.

הערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי נתקבל ובית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

באת כוח העורר הדגישה את גילו הצעיר של העורר, וביקשה להסתמך על המלצת שירות המבחן בתסקיר שהגיש ואשר על פיה ניתן לבחור בחלופת המעצר שהוצעה כאמור.

דין הערר להידחות. העורר נתפס סוחר בסמים מסוכנים במהלך תקופה בת ארבעה חודשים, ובחקירתו במשטרה הוא העיד על עצמו כי הוא סוחר בסמים מסוכנים מזה שנים. בית המשפט המחוזי יישם כראוי את ההלכה שנפסקה בבית משפט זה, ואשר על פיה ראוי להפסיק את שרשרת הפצת הסם המסוכן עוד באיבה וכי דין הסוחר בסם מסוכן להיות במעצר עד תום משפטו, אפילו עברו נקי. במקרה זה עומדות לחובת העורר הרשעות קודמות, והוא ביצע מקצת מן המעשים האסורים בעת שהיה בפיקוח אימו. גם תסקיר שירות המבחן אינו חיובי ככל שהוא נוגע להתנהגות העורר עצמו.

בנסיבות אלה כולן לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.