בש"פ 2872/03 כרם כפישה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל), אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות של גניבה, קבלת דבר במרמה, גניבה על ידי פירוק מרכב, נהיגה בלא רישיון נהיגה, בלא רישיון רכב ובלא ביטוח, כניסה ושהייה שלא כדין בישראל, שימוש במסמך מזוייף, התחזות הכשלת שוטר.

על פי כתב האישום, נגנב קטנוע בתל-אביב והעורר קיבלו ממאן דהוא ביודעו כי הוא הושג בעבירה. הוא גנב לוחיות רישוי מקטנוע אחר והרכיבם על הקטנוע שנגנב. לאחר מכן נהג בקטנוע בלא רשיונות. במהלך השנים שקדמו לארוע זה שהה העורר שלא כדין בישראל. הוא גנב על ידי מציאה תעודת זהות וזייף אותה והתחזה לאורך זמן רב כבעלים של התעודה. בהקשר זה הכשיל שוטר במילוי תפקידו כשהתחזה בפניו שהוא בעל התעודה. במועד אחר, גנב על ידי מציאה תעודת סטודנט וגם אותה זייף מתוך כוונה להשיג באמצעותה דבר.

3.בית משפט השלום מצא כי יש לעצור את העורר משהוא שוהה שלא כדין בישראל באמצעות שימוש בתעודות מזוייפות ומבצע אגב שהייתו כאמור עבירות פליליות, וקבע כי קימת בעניינו עילת מעצר, בין היתר, גם עקב היותו תושב הרשות הפלשתינאית.

4.בית המשפט המחוזי בערר שלפניו קבע כי משקלן המצטבר של העובדות כי העורר שוהה בארץ שנים רבות שלא כדין, מזייף תעודות ישראליות, ונשפט בעבר בעבירות פליליות שונות, יש בהן כדי להצדיק את מעצרו. כן קבע כי עילת המעצר איננה עבירות התעבורה או הזיוף אלא עבירת השהייה הבלתי חוקית כשאליה מתלווה עבירת ההתחזות לישראלי.

5.ב"כ העורר מיקד את טיעוניו כנגד קביעת בית המשפט קמא כי עצם השהייה הבלתי חוקית בישראל עשויה להוות, היא עצמה, עילת מעצר וטען כי לא נשקפת ממרשו מסוכנות לשלום הציבור ולא קיימת סכנה להימלטותו.

6.לא אוכל להיענות לבקשת העורר לשחררו בחלופת מעצר. אכן, יש מקום להקשות האם אישומו של אדם בעבירת כניסה ושהייה שלא כדין בישראל מצדיק בכל מקרה, כשהוא לעצמו, את מעצרו מחשש הימלטות מן הדין. נראה כי התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה, ונדרשת בחינה פרטנית לצורך מתן מענה האם נשקפת מהנאשם סכנת הימלטות או שיבוש מהלכי משפט עקב היותו תושב מדינה או איזור אחר, או האם שהייתו הבלתי חוקית בישראל עשויה להחמיר חשש פוטנציאלי לעבריינות פלילית כאן.

אין אנו חייבים להשיב לשאלה זו במקרה שלפנינו, מאחר שבנוסף לעבירת השהייה הבלתי חוקית הממושכת בישראל, מואשם העורר בשורה של עבירות אחרות שעניינן עבריינות פלילית מובהקת – עבירות רכוש, עבירות על דיני התעבורה, הכשלת שוטר, עבירות זיוף מסמכים והתחזות לאחר. ביצוע שלל עבירות אלה, על רקע שהייתו הבלתי חוקית בארץ, בודאי מעידים על מסוכנות העורר באופן המצדיק מעצר. ניתן להוסיף לכך את העובדה כי קיים כנגד העורר רישום פלילי בעבירות שונות, בהן עבירות בעלות אופי לאומני, החזקת כלי יריה, ועבירות אלימות. הוא אף ריצה עונש מאסר בפועל בעבר. במצב דברים זה, מתגבשת עילת מעצר בגין מסוכנות העורר לשלום הציבור. עבירות השהייה הבלתי חוקית בהן הוא נאשם בהליך זה, על רקע הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות, משתלבות בשאר הנתונים המגבשים את מסוכנותו כעבריין על החוק. יש בכל אלה כדי להצדיק את החלטות הערכאות הקודמות, אשר קבעו כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.