בש"פ 2874/19 שון תורגמן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע (כבוד השופט נסר אבו טהה ) מיום 17.4.2019 במ"ת 5643-04-19, להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית לילי בלבד.

2.

החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאחר שקיבל את עיקר טיעוני העורר לקיומה של חולשה בראיות, ולפיכך דחה את בקשת המשיבה למעצר מאחורי סורג ובריח, ואף קבע תנאי שחרור מקלים במיוחד, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לעורר.

3.

טענת בא כוחו של העורר היא, למעשה, כי מאחר שבית המשפט קמא הקל בתנאי השחרור, הרי שאין כל תועלת בתנאים המינימליים שקבע ונכון היה לשחרר את העורר ללא כל תנאים מגבילים, אלא רק תוך חיובו בהתייצבות.

4.

טענת בא הכוח איננה מקובלת עלי. בית המשפט קמא איזן בצורה ראויה בין חומרת העבירה מצד אחד, והחולשה בראיות מצד שני, וקבע תנאי שחרור אשר אמנם אינם חמורים כפי שהיה נדרש אילו היה חוזק הראיות שונה, ואולם יש בהם תועלת הרתעתית המאיינת במידה מסויימת את מסוכנות העורר.

לפיכך, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. הערר נדחה.