פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
2880/99
בש"פ 3105/99
בפני:
כבוד
השופטת ד' דורנר
העורר
בבש"פ 2880/99:
פלוני
העורר
בבש"פ 3105/99: פלוני
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 29.4.99
בב"ש
60042/99 (ת"פ 4154/98)
שניתנה
על-ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב
וערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.5.99 בב"ש 60036/99
(ת"פ 4154/98) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' סלטון
תאריך
הישיבה: כ"ה באייר תשנ"ט (11.5.99)
בשם
העורר בבש"פ 2880/99: עו"ד מנחם רובינשטיין
בשם
העורר בבש"פ 3105/99: עו"ד אורי בר-עוז
בשם
המשיבה: עו"ד אריה פטר
בשם
שירות המבחן: גב' שלומית מרדר
החלטה
בתאריך 27.1.99 נדחה בבית-משפט זה עררם של שני העוררים כנגד מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 4154/98.
בינתיים, ההליכים המתנהלים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד העוררים התקדמו בקצב ראוי. העדה המרכזית - היא המתלוננת - סיימה את עדותה ונראה שפרשת התביעה מגיעה לסיומה.
אשר-על-כן, סברו העוררים כי קמה להם עילה לפנות לבית-המשפט לעיון מחדש בהחלטתו לעוצרם עד תום ההליכים. ברם, בקשותיהם לעיון נוסף נדחו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
מכאן הערר שבפניי.
בדומה לשופטי בית-המשפט המחוזי אשר דחו את העררים, אף אני סבורה כי סיום עדותה של המתלוננת אינו מקים עילה לעיון נוסף בהחלטות המעצר.
בהחלטתי מתאריך 27.1.99 כתבתי את הדברים הבאים:
...שחרורם של העוררים, שהיו מובילי המעשים האכזריים והמשפילים שנעשו במתלוננת בעת שלמדה עימם באותו בית-ספר, עשוי לגרום לה לפגיעה נפשית קשה. בנוסף, קיים חשש כי השניים, שכפו על המתלוננת מעשים מיניים תחת איומים לביישה, עשויים גם להשפיע עליה לחזור בה מעדותה.
אך מובן הוא כי עוצמתו של הנימוק הראשון והעיקרי - החשש לפגיעה נפשית קשה במתלוננת - לא נחלש.
זאת ועוד, עדיין קיים החשש כי לאחר סיום עדותה של המתלוננת, יכפו עליה העוררים לחזור בה מעדות זו. המציאות מוכיחה כי גם לאחר מתן העדות ואף לאחר מתן פסק-הדין נעשים נסיונות מצד נאשמים להשפיע על מתלוננים.
אשר-על-כן, אני דוחה את העררים.
ניתנה היום, כה באייר תשנ"ט (11.5.99).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99028800.
L01