בש"פ 2887/00 מוסא עומאר נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשל עבירות של סחר בסמים מסוכנים ושל החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על-פי הנטען בכתב האישום ניהל העורר, יחד עם אחרים, בית ממכר לסמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין. הסחר בסמים התבצע, על-פי כתב האישום, מתוך חצר מגודרת שבתוכה מתגורר העורר ומתגוררים אחרים. במהלך חודש דצמבר 1999 סחרו העורר ומרעיו, מידי יום ביומו, כך על-פי כתב האישום, בעשרות מנות של סם מסוכן. הסם הועבר ונתקבלה התמורה לו, מבעד לחריר שבדלת ברזל, שסגרה על החצר. בסמוך לה הוחזק מצבור ובו סם מסוכן מחולק למנות. המצבור כלל 208 מנות של סם ההרואין ו- 13 מנות של סם הקוקאין. כמו כן נתפסו בחצר 4.44 גרם קנביס ו- 0.99 גרם הרואין. בחדר המגורים של משפחת העורר נמצאו 17.89 גרם של קנביס. בסמוך לגדר החצר נתפסו 114.42 גרם של קפאין ופרצטמול, המשמשים, לפי הנטען בכתב האישום, לערבוב סם מסוכן.

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר, ועל מעצר הנאשמים האחרים, עד תום משפטם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצר העורר ומקצת מן הנאשמים האחרים.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום.

2.העורר טוען כי אין בעובדה שהוא מתגורר בתחומי החצר, שבה נתבצעו עסקאות הסמים, כדי להצביע על אשמתו. הוא מציין כי מבעד לשער הסוגר על החצר עוברים גם ישרי דרך, עד שאין להסיק, מעצם העובדה כי הוא מתגורר במקום, שהיה מעורב גם בעסקי הסמים המתנהלים שם. עובדה היא, כך הוא מציין, שהוא לא נראה ולא נתפס מחזיק בשטרי כסף. עצם העובדה שידע, על פעולות סמים שנעשו בקרבתו, לא מעידה, לדעתו, על כך שהוא גם נתן הסכמתו לפעילות זו. העורר סבור כי בית המשפט המחוזי הפלה אותו לרעה כשהחליט לעוצרו, בהתחשב בעובדה שנאשם אחר, שנראה מבצע פעילות של סחר בסמים, שוחרר בערובה.

3.המדינה סבורה, לעומתו, כי מצויות בידיה ראיות די המצביעות על אשמתו של העורר ועל חלקו המרכזי בביצוע העבירות. נציג המדינה מדגיש כי מבין כל סוחרי הסמים שנתפסו במקום, רק העורר ונאשם נוסף מתגוררים בחצר.

העובדה שהעורר לא נצפה, כשהוא מעביר, במו ידיו, סמים, מבעד לחריר שבשער ונוטל בעצמו את מחיר הסם, מתיישבת היטב, לדעת המדינה, עם העובדה שהוא אחראי על הסחר ועל כך שהוא מעסיק אחרים מטעמו על מנת שאלה יבצעו עבורו את מסירת הסם ואת קבלת התמורה. נציג המדינה סבור כי העובדה שצדיקים באו בשער, במועדים שונים, אינה סותרת את העובדה, שבמועדים אחרים, שימש השער להוצאת סם ולקבלת הכספים שנשתלמו עבורו. באותם מועדים בהם הוזמנו צרכני הסם, היה השער נעול על בריח וספון בקורות כיעד מבוצר. באותם מועדים, לא בא ולא יצא איש בעדו, והסם המסוכן הועבר מבעד לחריר בדרך שלא אפשרה לצרכן הסם לראות את פניו של מי שמכר לו את הסם.

4.ואכן, תצלומים שערכה המשטרה בסתר, במצלמת וידאו, מלמדים לכאורה על מעורבותו הפעילה של העורר בסחר הסמים. סרט הוידאו צולם בתוך החצר. בסמוך לשער, בתוך החצר, בערה אש תמיד במתקן הגחלים. אש זו נועדה לכלות, לפי טענת התביעה, את הסם המסוכן הגלוי, במקרה שהמשטרה תגיע למקום. בסרט הוידאו נראים מפעילי התחנה כשהם עוסקים בהוצאת סם, כנראה ממקום מחבוא, בהעברתו מבעד לחריר, ובקבלת התמורה. העורר מצוי שם כל העת, הפעילות מתבצעת לעיניו, אך הוא עצמו אינו עוסק במלאכה. הוא נראה משוחח עם הסוחרים בסם, בעת מעשה, ומורה להם לבצע פעולות שונות. כל אלה מקיימים פוטנציאל ראייתי העשוי להעיד על כך שהעורר מעורה היטב בנעשה ומפקח על פעילות הסמים המתרחשת מתחת לאפו בתוך המתחם בו הוא מתגורר.

5.על מעורבותו של העורר מעידות, לכאורה, ראיות נסיבתיות נוספות ובהן דברים שנאמרו מפי מעורבים אחרים בפרשה. לעורר הרשעות קודמות בעבירות הנגועות באלימות ובעבירות של סחר בסמים מסוכנים. בכך שונה עניינו מעניינו של נאשם אחר ששוחרר בערובה, כאמור, ולא רק בכך: מעורבותו של אותו נאשם, שהעורר מבקש להשוות בין דינו, לדינו, קטנה יותר, לכאורה, מזו של העורר והוא צעיר ממנו בארבע-עשרה שנים.

העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות וזו אך מתחזקת לאור הרשעותיו הקודמות. העבירות המיוחסות לעורר יוצאות דופן בחומרתן, בשל כמות הסם שנסחרה ושנתפסה, בשל היקף הסחר, ומחמת הנסיבות בהן בוצעה העבירה. עבירות אלה נמנות על אותן עבירות המחייבות, ברגיל, ובהעדר נסיבות מיוחדות, את מעצרו של הנאשם עד תום משפטו.

הערר נדחה.