בש"פ 2889/05 אמיר סויסה נ. מדינת ישראל

בחודש אוקטובר 2004 הוגש לבית משפט השלום באשקלון, כתב אישום בו נטען כי העורר עם אחר קשרו קשר לגנוב "שופֶל" מסוג קטר פילר. את זממם ביצעו השניים ביום 23.10.04 בסיועו של אדם נוסף, והם נעצרו כשהם יושבים ברכבם בעוד שהאחר נוהג בשופל, מתוך כוונה להסיעו לנתיבות.

לעורר יוחסו עבירות של גניבת רכב, השגת גבול, קשירת קשר והיזק לרכוש במזיד. בחודש נובמבר 2004 שוחרר העורר למעצר בית במושב תדהר, אולם גם ניתן לו היתר לצאת לעבודה.

בכתב אישום נוסף שהוגש בחודש ינואר 2005 נטען, כי העורר הפר את צו בית המשפט אשר חייבו לשהות במעצר בית, ושעה ששוטרים הבחינו בו במקום הנמצא קילומטרים אחדים ממושב תדהר, הוא ניסה להימלט. בנסיבות אלו עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות שהפקיד, ובית משפט השלום נעתר לה. עם זאת, הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר, בו יחווה את דעתו ביחס לכשרותם של ערבים נוספים שהוצעו כדי לקיים פיקוח על העורר. כנגד אותה החלטה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר החזיר את הדיון לערכאה הדיונית, ובשלב זה הוחלט כי אין מנוס ממעצר העורר עד תום ההליכים, הואיל והחלופה שהוצעה לא נמצאה ראויה. גם הפעם חזר העורר ופנה לבית המשפט המחוזי בערר, אולם השגותיו נדחו, ומכאן הערר שבפני.

אני שותף לדעתן של ערכאות קמא, כי מדובר בעורר שנשקפת ממנו סכנה לציבור שעה שהוא מתהלך חופשי. מסקנה זו מתחייבת, בראש ובראשונה, מעברו הפלילי המכביד, ואם נדרשה ראיה נוספת לכך היא מצויה בכתב האישום שהוגש נגדו בת"פ 2132/04 של בית משפט השלום באשקלון. עם זאת, מקובל עלינו כי שלילת חירותו של אדם שטרם הורשע, גם אם הוא מסוגו של העורר, צריכה להיעשות רק כמוצא אחרון, ומשהתברר כי אין בנמצא חלופה ראויה אחרת. ולעניינו של העורר - אכן, הוא הפר את האימון שבית המשפט נתן בו, אולם מעבר לעובדה שההפרה עצמה מהווה עבירה, הוא לא נמצא בעת ששהה מחוץ לביתו חוטא בפלילים, ומפיו של בא-כוחו הבנתי כי הוא בילה את זמנו במשחק קלפים. אכן, גם זו מהווה הפרה של צו בית המשפט, אולם סבורני כי היא מסוג ההפרות שאינן צריכות להוביל בהכרח לשימוש בנשק המעצר, הואיל וניתן להשיג את מטרתו גם בדרך אחרת, לדוגמה, על ידי הכבדה בתנאי השחרור. לפיכך, וחרף החשש שמלווה אותי, החלטתי להעניק לעורר הזדמנות נוספת שאם גם אותה הוא יחמיץ, תרופתו תהיה, ככל הנראה, במעצר ממש.

לסיכום, העורר ישוחרר ממעצרו לשהייה במעצר-בית בביתם של אחותו וגיסו, ענת ובני טידונה, בנתיבות, ובלבד שיופקדו הערבויות המפורטות להלן:

א.להבטחתם של תנאי השחרור, ובעיקר להבטחת קיומו של מעצר הבית כלשונו, יחתמו העורר, אחותו וגיסו על ערבות בסך של 20,000 ₪ כל אחד.

ב.העורר יפקיד בקופת בית משפט השלום באשקלון סכום של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית.

ג.על העורר נאסר ליצור קשר ישיר או עקיף עם עדי התביעה.

ד.חרף האמור, יוכל העורר לצאת לעבודה במוסך אלונים שבקיבוץ עלומים, בימים א'-ה' של השבוע, משעה 07:30 – 18:00, ובימי ו' משעה 07:30 עד השעה 12:00. העורר יצא למקום העבודה כשהוא מלווה בגיסו או באחותו, ובליווי זה הוא יעשה את דרכו גם בשובו מהעבודה.

את הליכי השחרור ניתן לבצע בבית משפט השלום באשקלון.