בש"פ 2889/09 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים (פ"ח 611/09) החובק שלושה אישומים ובהם מיוחסות לו שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(ב)(2) ו-382(ג) לחוק העונשין; ועבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א) לחוק.

העורר נשוי למתלוננת ולהם שלושה ילדים קטינים משותפים. למתלוננת בת נוספת אשר נולדה לה טרם נישואיה לעורר. האישום הראשון בכתב האישום נוגע לשלושה אירועים. על פי המתואר, כחודשיים טרם הגשת כתב האישום, בעת ששהו העורר, המתלוננת וילדיהם בביתם יחד עם אחי המתלוננת התרגז העורר על הילדים והחל לרדוף אחריהם ולאיים להכותם. המתלוננת ניסתה לחצוץ בין העורר והילדים אך בתגובה אחז בה העורר בצווארה. אחי המתלוננת נזעק למקום למשמע צעקותיה וניסה לאחוז בעורר אך בתוך כך בעט העורר בצלעותיה של המתלוננת ואך איים עליה כי במידה ותתלונן במשטרה "יפוצץ לה את הראש עם טלפון". כן נטען כי באותו אירוע בעט העורר בעכוזו של אחד הילדים.

אירוע נוסף אירע ככל הנראה בחודש ינואר 2009 בעת לילה כאשר העורר דרש מהמתלוננת בעת שהיה שתוי כי תקיים איתו יחסי מין. משסירבה איים העורר על המתלוננת כי יחסל אותה ולאחר שהזהירה אותו כי תתלונן במשטרה אחז בבגדיה והצמיד אותה לקיר תוך שהוא ממשיך באיומיו. בהמשך, רוקן העורר את תא המקפיא במקרר ואמר למתלוננת כי בכוונתו לחתוך אותה ולהכניס את חלקי גופתה למקפיא כך שבבוקר יגלו ילדיהם את גופתה. לאחר מכן אף חתך העורר את ידיו בסכיני גילוח וחדל רק לאחר התערבות המתלוננת.

האירוע השלישי המתואר הינו מיום 8.2.2009 כאשר לאחר סירוב המתלוננת לקיים יחסי מין עמו, איים העורר עליה כי יפגע בה וירצח אותה. מאוחר יותר באותו הלילה העיר הוא את המתלוננת, נטל סכיני גילוח והחל לחתוך את ידיו ולהתיז את הדם על רצפת הבית. בהמשך משבקשה המתלוננת לשוב לישון מנע זאת ממנה ודרש ממנה לנקות את הדם שהתיז על רצפת הבית.

האישום השני נוגע לאירוע שהתרחש כחודש וחצי טרם להגשת כתב האישום. על פי הנטען דרש העורר מהמתלוננת, כשהוא שתוי, כי תקיים עימו יחסי מין. משסירבה המתלוננת איים הוא עליה כי ישרוף וידליק את הבית. עקב פחדה נאלצה המתלוננת לקיים עימו יחסי מין תוך שאינה משתפת פעולה והמבקש אף סרב להפסיק את מעשיו על אף בקשותיה.

האישום השלישי נוגע לאירוע נוסף בו בנו הקטין של העורר (יליד שנת 2004) החל לזחול ולטפס על רגלו של העורר אשר שתה באותו הזמן. בתגובה בעט העורר את הילד מעליו והפילו לרצפה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהסכמת הצדדים הופנה העורר לשירות המבחן על מנת שזה יערוך תסקיר מבחן בעניינו ויבוא בהמלצה לבית המשפט באשר לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

ביום 23.3.2009 הוגש תסקיר שירות המבחן בגדרו נמנע השירות מלבוא בהמלצה בעניינו של העורר. זאת עקב התרשמותו כי העורר מתקשה לראות את הבעייתיות בהתנהגותו ואינו נוטל אחריות על התנהלותו ומעשיו. עוד צוין בתסקיר כי העורר מכחיש כי הינו סובל מבעיית שתייה ותולה את תלונותיה של אשתו במניעי נקם על רקע סירובו להתגרש ממנה. כמו כן צוין כי התרשמות שירות המבחן מהמתלוננת היה כי זו חוששת מהעורר ונתונה בחרדה. בעניין חלופת המעצר שהוצעה בבית אחיו של המתלונן בקרית גת, בפיקוחו של האח ושל אחותו ובאיזוק אלקטרוני צוין כי נראה שהמפקחים המוצעים מודעים למשמעות תפקידם אולם הם נוטים לגונן על העורר ולשלול בעייתיות במצבו. במכלול הדברים התרשם שירות המבחן כי רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה גבוהה וכי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיגה ולפיכך לא בא בהמלצה כאמור לשחרורו.

ביום 31.3.2009 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (כבוד השופט ר' כרמל ). בית המשפט, לאחר שקבע כי אין מחלוקת בנסיבות העניין על קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, פנה לבחון את חלופת המעצר שהוצעה. נקבע כי לאור טיב ומהות מעשיו של העורר המעידים על רמת מסוכנות גבוהה שספק אם ניתן להפיגה ובצירוף הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על חלופה זו, אין אלא להורות על מעצר העורר כשם שנתבקש.

מכאן הערר שבפני, בגדרו טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו חלף חלופת המעצר שהוצעה. עיקר טענתנו הינה כי תסקיר שירות המבחן ייחס משקל פסול ורב מידי לעצם אי הודאת העורר באישומים נגדו ומכאן באי נטילת האחריות על מעשיו המוכחשים וכי אין לראות בעצם ההכחשה של המעשים כשוללת את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. משכך, טעה לשיטתו בית המשפט המחוזי, כאשר הסתמך על תסקיר שירות המבחן בלבד לשם החלטתו. עוד נטען כי חלופת המעצר המוצעת המרוחקת ממקום מגורי המתלוננת, יש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר בכל מקרה, כי אין בעובדה שהערבים המוצעים תומכים בעורר כדי ללמד שלא יהוו גורם מפקח נאות, וכי אין בחרדתה הנטענת של האישה כדי לשלול את החלופה.

מנגד טוענת המשיבה כי לאור חומרת המעשים המיוחסים לעורר והמסוכנות הנלמדת מהם ולאור הימנעות שירות המבחן מלהמליץ על שחרור העורר לחלופת המעצר שהוצעה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לגופן של טענות העורר נטען כי המלצתו של שירות המבחן אינה נשענת אך על הכחשתו את האירועים נשוא כתב האישום, אלא על התרשמותו הישירה מהעורר ומהמתלוננת ומהכחשתו הכללית של כל בעיה בקשר בינו ובין המתלוננת, למרות שבעיות אלו עלו גם משיחה עם עובדת סוציאלית אשר מסרה כי המשפחה נמצאת במעקב מזה כארבע שנים על רקע בעיות של אלימות מילולית ובעיות שתייה של העורר. לגבי חלופת המעצר שהוצעה נטען כי

שירות המבחן בחן וקבע שאין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

לאחר שעיינתי בערר ובטענות הצדדים כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

אין בפניי מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירות המיוחסות לעורר, ואין צורך להכביר מילים על חומרתן של עבירות אלו כמו גם על חזקת המסוכנות הצומחת מהן. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בעבירות של אלימות במשפחה אשר למרבה הצער נחשפים אנו כעניין של יום ביומו למקרים בהם מסתיימת היא בתוצאות קשות ביותר.

עיקר השאלה הינה האם חרף זאת יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר ומה המשקל שיש ליתן לתסקיר שירות המבחן בבחינת שאלה זו. כידוע אין תסקיר שירות המבחן בא להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לשקול את אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר. יחד עם זאת, מהווה תסקיר שירות המבחן כלי חשוב בידי בית המשפט

בבואו להעריך את מידת מסוכנותו של נאשם ואת יכולת חלופת מעצר להפיג מסוכנות זו. לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין נתן בית המשפט המחוזי משקל מופרז לתסקיר שירות המבחן.

יתרה מכך, לא שוכנעתי גם כי נפל פגם בתסקיר שהגיש שירות המבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן הינו גוף מקצועי המשתית את הערכותיו על נתונים רבים ובהם התרשמותו הישירה מהאנשים המובאים בפניו ומהגורמים הסובבים אותם. עיון בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של העורר מלמד, כי היעדר ההמלצה לא נבע רק מהכחשתו את האירועים הספציפיים נשוא כתב האישום אלא גם מהתרשמותו הכללית של שירות המבחן מהעורר ומהגורמים הנוספים ומחלופת המעצר שהוצע על ידו.

אשר על כן, הערר נדחה.