בש"פ 2894/00 ישראל אבנר נ. מדינת ישראל

1.העורר נחשד בביצוע עבירות של זיוף והפצה של כרטיסי אשראי לאחר שקשר עם אחרים קשר לבצע את העבירות. עוד הוא נחשד במכירת תוכנות המיועדות לסייע בזיוף כרטיסי אשראי. ביום 12.4.2000 נתבקש מעצרו לתקופה של 11 יום בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה ובשל חשש להעלמת ראיות.

בית משפט השלום נעתר לבקשה ועל החלטתו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. הערר נדחה לאחר שבית המשפט קבע כי המדובר בחקירה מסועפת, שהעורר הוא רק אחד ממספר חשודים באותה פרשה ובאשר חלק מהם טרם נחקר וטרם נעצר. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי קיים צורך למשטרה לאסוף ראיות ולגבות עדויות באזורים שונים בארץ עד שלא ניתן לסיים את הליכי החקירה בפרק זמן של חמישה ימים, הוא פרק הזמן הנקוב בסעיף 13(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן: החוק).

כנגד החלטה זו מכוון הערר היום. העורר טוען כי עילת המעצר שעמדה ביסוד החלטת בית המשפט קמא היא זו המפורטת בסעיף 13(א)(3) לחוק וכי לא נתקיימו במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים את עצם המעצר, ומכל מקום לא מתקיימים טעמים המצדיקים מתן הוראה על מעצר לתקופה העולה על חמישה ימים. הוא מציין כי העורר נחקר אך פעמיים מאז נעצר והדבר מלמד, לטענתו, כי לא היה צורך מלכתחילה לצוות על מעצרו לתקופה ארוכה.

נציג המדינה סבור כי עילת המעצר, כפי שהיא מוצאת ביטוי בבקשה שהוגשה, מלכתחילה, מטעם המשטרה היא עילה כפולה - הצורך לנקוט הליכי חקירה כשהחשוד נתון במעצר, כאמור בסעיף 13(א)(3) לחוק, וקיומו של יסוד סביר לחשש שאי מעצרו של החשוד יביא לשיבוש הליכי החקירה כאמור בסעיף 13(א)(1) לחוק. בא כוח המדינה מוסיף וטוען כי מתוך התקופה, בה היה העורר עצור עד כה, נגרעו שלושת הימים בהם נתקיימו דיונים בערכאות השונות.

2.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי אחרים המעורבים בפרשה טרם נעצרו וטרם נחקרו. זהותם של אלה, כך קבע, ידועה כנראה לעורר וקיים חשש כי שחרורו בשלב זה, יגרום לשיבוש הליכי חקירה והעלמת ראיות. החקירה על פי טיבה אינה פשוטה ומשמעורבים בעבירה בה נחשד העורר מספר בני אדם המצויים במקומות שונים בארץ, מתפרסת החקירה, מטבע הדברים, בכל אותם איזורים ומקומות. בכל אלה יש אכן כדי לשמש עילה למעצרו של העורר. בחירתו של העורר שלא למסור את גירסתו בשלב זה אינה מקלה על מיצוי מהיר של החקירה ובנסיבות אלה כולן היה מקום להורות על מעצרו. עם זאת, לא שוכנעתי כי היתה עילה, מלכתחילה, לקצוב לחקירה תקופה של 11 ימים שבמהלכה ישאר העורר במעצר.

התוצאה היא שאני מקבל את הערר וקובע כי תקופת המעצר, שנקבעה בבית משפט השלום, תסתיים ביום 21.4.2000 בשעה 12:00, אם לא תוגש בקשה אחרת לבית המשפט המוסמך.

העורר טוען כנגד תנאי מעצרו. נציג המדינה הודיע היום כי לא הועלתה בפניו עד כה תלונה בעניין זה. עתה, משהועלתה, ראוי שתדון לגופה.