בש"פ 2896/02 עומר שמעון נ. מדינת ישראל

1.לפנינו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מפי השופט צ' גורפינקל, לפיה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בתיק ב.ש 90340/02.

2.העורר הואשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לפי כתב האישום, קשרו העורר ובן דודו ליאור לוי קשר, יחד עם אדם נוסף, לשדוד את עמרם ברוך. ליאור לוי עקב אחר עמרם מאירופה עד לדירתו במגדל סיטי טאוור ברמת גן וידע שהמתלונן מחזיק בדירתו שעונים יקרי ערך. העורר שכר רכב, וביום 29.11.01 יצא יחד עם ליאור לוי והאחר לביצוע השוד. העורר היה הנהג, והוא המתין ברכב שעה שליאור והאחר עלו לדירה. ליאור והאחר התחזו לשוטרים, ונכנסו לדירה באמתלה של ביצוע חיפוש. במהלך השוד נקשר עמרם באזיקונים והוכה, ונגנבו ממנו סך 7,400 דולר, 4,000 ש"ח וכן ארבעה שעונים בשווי כולל של 18,000 דולר ומכשיר פלאפון. השלושה נמלטו ברכב, נהוג על ידי העורר. העורר קיבל עבור חלקו בשוד סך של 10,000 דולר.

3.בבית המשפט המחוזי קובע השופט כי אין סיבה בשלב הזה שלא לתת את מלוא המשקל להודעתו של ליאור לוי במשטרה, שקשרה את העורר לשוד בשמשו כנהג, מה גם שהנסיבות החיצוניות של מציאת מפה של אזור השוד וסכום כסף אצל המשיב תומכים בגרסה שהוא היה השותף השלישי. בית המשפט מוצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר. בעניין עילת המעצר, בית המשפט קמא סובר כי לגבי שוד בנסיבות הנדונות קיימת חזקת מסוכנות. באשר לחלופת מעצר, בית המשפט גורס כי בעבירות שוד, שמסוכנותן לציבור ברורה, אין מקום לשחרר לחלופת מעצר, שכן זו לא תגן על הציבור מפני מסוכנותם של אנשים דוגמת העורר.

4.בא-כוח העורר משיג על החלטת בית משפט קמא, ובפיו מספר טענות: ראשית, אין ראיות לכאורה המצדיקות את מעצר העורר. לגרסתו, העורר לא היה שותף בביצוע השוד, אלא בן דודו ליאור לוי שאל ממנו את הרכב שנשכר על ידי העורר לילה לפני האירוע. הרכב הוחזר לו כעבור מספר שעות. עם זאת, מודה העורר, כי עם שובם של האחרים הוא הבין כי עשו "משהו לא בסדר". שנית, בנוגע לראיות החיצוניות, העורר טוען כי המפה שנתפסה ברשותו שימשה אותו כמפיץ בחברת סלקום בה עבד אותה עת. באשר לכסף שנתפס בדירתו, טענתו היא שקיבלו מחו"ל. שלישית, באשר לחלופת מעצר, טענת העורר היא כי הוא היה משוחרר לאחר מעצרו הראשון, משך כחודש ימים, בהם הקפיד על תנאי שחרורו. ואין בית משפט נוהג כן ציין בא-כוח העורר כי אין טענה שהעורר השתמש באלימות במהלך השוד, ואף לפי כתב האישום מיוחסת לו השתתפות כנהג בשוד. כן צוין, כי העורר הוא בן 32 ללא עבר פלילי, ולכן שגה בית המשפט שלא שקל את האפשרות לחלופת המעצר לגופה.

5.תחילה לעניין התשתית הראייתית לכאורה: לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ועיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר. יצוין, כי הן בתמליל מ.ט 25/02, והן במזכר של השוטר מיקי כהן מיום 29.01.02, אומר ליאור לוי כי העורר שימש כנהג בשוד. כן יש לציין, כי לפי חוזה השכירות, הרכב ששימש לביצוע השוד נשכר על ידי העורר ליום אחד, בלילה לפני השוד. העורר שכר את הרכב שעה שמשרד ההשכרה כבר היה סגור, ועל כן, לפי עדותו של יצחק עמר, השתמש האחרון בקשריו כדי לפתוח את המשרד בשעת לילה, לשם שכירות הרכב. כן יש לציין כי בגרסתו הראשונה מוסר העורר כי הרכב היה ברשותו כל העת, וכי לא העבירו לאחר; אך בזיכרון דברים של השוטר מיקי כהן מיום 05.12.01, וכן מיום 08.12.01, משנה העורר גרסה לפיה הוא השאיל את הרכב לליאור לוי, וכי נודע לו שברכב בוצע פשע. כאמור, על רקע דברים אלה ניתן להסיק כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר.

6.באשר לחלופת המעצר, מסכים אני עם בא-כוח העורר כי ראוי היה שבית המשפט ישקול לגופא את האפשרות של חלופת מעצר לאור נסיבותיו המיוחדות של העורר. העורר הוא בן 32, ללא עבר פלילי. הוא נעצר ביום 02.12.02 ושוחרר בערובה, לאחר חקירה ביום 13.12.01. הוא נעצר בשנית, ביום 23.01.02, לאור ההתפתחויות בחקירה, ומאז הוא עצור מזה כחודשיים ומחצה. בנסיבות אלה קיימת אפשרות כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר, שפגיעתה בחרותו של העורר פחותה. לכן, סבור אני כי מן הראוי שבית המשפט קמא יבחן את האפשרות של קביעת חלופת מעצר אשר תשיג, לשביעות רצונו, את מטרת המעצר.

אי לכך, הערר מתקבל בעניין הבחינה של חלופת מעצר, והדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כדי שיבחן את האפשרות של חלופת מעצר כאמור.