בש"פ 29/07 אשרף קילאני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי בתאריך 8.11.06 גנב העורר עם אחר משאית ממקום חנייתה, והחל נוהג בה לכיוון חברון. אנשי משטרה שקיבלו דיווח על הגניבה והבחינו במשאית, סימנו לעורר לעצור ובהמשך ניסו לחסום את דרכו, אולם הוא המשיך בנסיעה תוך שהוא חוזר ופוגע עם המשאית בדופן הג'יפ המשטרתי. גם יריות שירו שוטרים לעבר המשאית לא שכנעו את העורר לעצור, עד שלבסוף פגעה המשאית ברכב שבא מהכיוון הנגדי, וגררה אותו מספר מטרים עד שהתנגשה בצלע הר הנמצא משמאל לכיוון נסיעתה.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של גניבת רכב, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

במהלך הדיון בפני בית משפט קמא הסכים בא-כח העורר כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, אולם טען כי יש לבדוק חלופות אפשריות שיהיה בהן כדי לענות על מטרות מעצר שולחו, שלא תהיינה כרוכות בשלילת זכותו להתהלך חופשי.

אינני סבור כי נפלו פגם או שגיאה בהחלטתו של בית משפט קמא. לעורר מיוחסים מעשים שבהם לבדם די כדי ללמד על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. אין מדובר במי שחטא בעבירת רכוש, שחרף חומרתה אין נוהגים לעצור אדם בגינה. בפני ניצב מי שככל הנראה אינו נתון למורא החוק, מסרב לציית להוראות השוטרים, ותעוזתו שאינה יודעת גבול הביאה אותו אף לנסות לדרדר את הרכב המשטרתי לצד הדרך, חרף התוצאה הקשה הגלומה במעשה זה. ואם נדרשה ראיה נוספת למסוכנותו של העורר, אין לך טובה מהעובדה שהוא פגע בכלי רכב תמים שכל חטאו של נהגו נבע מכך שהוא נקלע באקראי לאותה דרך.

סבורני כי למסוכנות העורר לא ניתן לתת מענה מניח את הדעת בדרך של חלופת מעצר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.