בש"פ 2900/08פלוני נ. פלוני

בתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965, גזר בית הדין השרעי בעכו על המבקש 14 ימי מעצר (שבועיים) וקנס בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 10 ימים או שבועיים מאסר תמורתם, והכל בשל התנהגותו במהלך הדיון בתביעת המזונות של אשתו. כעולה מפרוטוקול הדיון, המבקש היה נסער מהחלטת בית הדין לחייבו במזונות אשתו ובתו בסך 2,000 ₪ לחודש, ותגובתו להחלטה היתה חמורה ובלתי ראויה. הוא הרים את קולו, התבטא בחריפות ובחוצפה כנגד בית הדין כאשר אמר לו "אתם מאפיה" ואף התבטא כלפי אשתו באופן פוגעני ביותר.

בית הדין ראה בכך הפרעה מן הסוג העולה כדי בזיון שלפיו יש לו סמכויות מעצר על פי סעיף 2(א) לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה) על כל חלופותיו, ובשל כך גזר את דינו והוא נשלח למאסר על אתר. על פי סעיף 2(ב) לחוק נשלחה ההחלטה לידיעתי. הדיון במעצר התקיים, ביוזמת בית משפט זה. אכן כבר עמדנו על כך לא פעם בפסיקתנו כי סעיף 2 הנ"ל הוא כלי עזר חיוני לבית הדין, כדי לקיים את המשך ההליכים באופן הראוי ולהחיל את הדין על באי בית הדין. הטלת עונש מיידי הוא כלי אפקטיבי ובנסיבות מסויימות אף חיוני לקיום ההליך ולמתן הכבוד המתחייב לבית הדין הפועל על פי חוק (ראו בש"פ 10071/06 פלונית נ' בית הדין האזורי בנתניה (לא פורסם, 7.12.2006)). עם זאת מנגד עומד הצורך לאזן ולהטיל על המתפרע בבית הדין עונש מידתי המביא בחשבון את חשיבותה של הזכות לחירות, את חומרת ההתנהגות ואת הרקע להתנהגותו של המתדיין, וכן את מידת חרטתו וכנותה.

בהליך שנידון בעניינו של העצור שלפני, אין ספק שהיתה התפרצות רגשות בלתי הולמת ובלתי ראויה ובית הדין רשאי היה להפעיל את סמכות הענישה שלו. עם זאת בהביאי בחשבון את העובדה שהעצור התנצל מיד על התפרצותו, כפי שנרשם בפרוטוקול, את העובדה שזו הפעם הראשונה שאיבד עשתונותיו בין כותלי בית הדין ואת העובדה שהוא נתון כבר במעצר 48 שעות, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, אני רואה להקל מהעונש שנגזר עליו. הבאתי בחשבון גם את הבעת החרטה בפניו, ואת העובדה שהמבקש התחייב לשלם את התשלום הראשון של המזונות לאשתו ובתו בתוך עשרה ימים, אלא אם יחליט בית הדין השרעי אחרת. לפיכך יבוטל הקנס שהושת על המבקש ועונש המאסר יועמד על 48 שעות – כך שהוא ישוחרר לאלתר.

העתק מהחלטתי זו יועבר לבית הדין השרעי בעכו.