בש"פ 2902/14 כנרת יהוד נ. מדינת ישראל

1.

ביום 23.4.2014 דחיתי בשתי החלטות נפרדות שתי בקשות דומות (שהוגשו באותו יום ובאמצעות אותו פרקליט) להעברת מקום דיון בהליכים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירות תעבורה. דחייתן של הבקשות נבעה מכך שמ דובר

היה בשני המקרים בבקשה שנייה להעברת מקום הדיון, אלא שעובדה זו לא צוינה בבקשה השנייה, וכן לא היה כל איזכור של העובדה שהבקשות הקודמות נדחו. בנוסף לכך, בבקשה השנייה לא נזכר שהדיון בערכאה הדיונית נדחה, לבקשתה של המבקשת (בכל אחד מההליכים). בסיומן של החלטותיי נתבקשה כל אחת מן המבקשות לנמק מדוע לא תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה. מונחות בפניי תגובותיהן של המבקשות ולמעשה מ דובר

בתגובות זהות של עורך דינן של המבקשות. מ דובר , כאמור, באותו פרקליט, עו"ד אודי חגי. בהחלטה נוספת מיום 13.5.2014 העליתי את האפשרות שהחיוב בהוצאות יוטל על הפרקליט (בין בנוסף לחיוב שיוטל על שולחותיו ובין במקום חיוב כאמור).

2.

עורך הדין מסביר בתגובה כי כל אחת מן הבקשות השניות הוגשה ללא ידיעתו כי בעבר הוגשה בקשה דומה, כי הבקשה הקודמת לא תויקה בתיק, וכך אף ההחלטה הקודמת וכן כי לא נמצאה תרשומת בעניין. הפרקליט הנכבד הביע את התנצלותו וציין כי הפיק את הלקחים.

3.

ההסבר שניתן אינו מספק. אין זה מתקבל על הדעת שפרקליט יגיש לבית משפט בקשה דומה לבקשה קודמת שנדחתה בלא לציין דבר לגבי הבקשה הקודמת ודחייתה. כאמור, המחדל הנזכר אירע בשני תיקים שונים שהוגשו באותו יום על ידי אותו פרקליט. אף אם מ דובר בתקלה שאירעה בשוגג, הרי ברורה אחריותו של הפרקליט.

4.

נראה לי שבנסיבות העניין כמתואר, אין מקום להטלת הוצאות על לקוחותיו של עורך הדין אלא על הפרקליט. לפיכך יישא עו"ד אודי חגי בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,000 ש"ח לגבי כל הליך, היינו בסך הכל – 2,000 ש"ח.