בש"פ 2903/00 מדינת ישראל נ. יוסי עסל

כתב האישום בגינו עומד המשיב לדין מייחס לו שורה של עבירות - מעשי סדום, מעשים מגונים ומעשה תקיפה. על-פי הכתוב בכתב האישום הסיע העורר ברכבו, בשלוש הזדמנויות שונות, נשים המתגוררות בישוב אריאל כשהוא מבטיח להביא אותן ליעדן. בשתיים מההזדמנויות האלה תקף העורר, על-פי הנטען בכתב האישום, את המתלוננות, ביצע בהן מעשה סדום בכוח ולאחר מכן ביצע בהן מעשים מגונים. בהזדמנות השלישית הצליחה המתלוננת לברוח מהרכב לאחר שהנאשם תקף אותה לשם ביצוע פשע של אינוס. לבקשת המדינה נעצר המשיב עד תום משפטו לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו. הערר שהגיש לבית המשפט העליון בעניין זה נדחה.

משחלפו תשעה חודשים מן היום בו הוגש כתב האישום נגדו ביקשה המדינה, ביום 14.2.2000 להאריך את מעצרו בתשעים ימים. המשיב התנגד לבקשה וטען כי חל כרסום בראיות המזהות אותו כמי שביצע את העבירות. בית המשפט העליון (השופטת ד' דורנר) בא לכלל מסקנה כי אין בטענותיו ממש וקיבל את בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו. היום חוזרת המדינה ומבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המשיב חוזר, מצידו, על הטענה כי חל כרסום בראיות המזהות. הוא חוזר וטוען כי נפל פגם במסדרי הזיהוי שבהם זוהה על-ידי המתלוננות בשל שהניצבים האחרים במסדר היו בעלי רעמות שיער בעוד הוא עצמו מקריח.

טענות אלה נבחנו, כאמור, בבית משפט זה, ונדחו לאור העובדה כי במסדרי הזיהוי השתתפו ניצבים בעלי שיער קצוץ ואחד מהם, אף מקריח, בדומה למשיב.

היום מעלה המשיב טענה נוספת והיא שמסדר הזיהוי נערך לאחר ששלוש המתלוננות נפגשו זו עם זו, ויכלו לשמוע זו מזו פרטים על העבריין שתקף אותן. גם בעובדה זו אין חידוש, ניתן היה ללמוד עליה עוד בשלבים קודמים של ההליך ומכל מקום אין בשלב זה כל מקום לקבוע כי העובדה אותה מציין המשיב כאמור נוטלת ממשקלם של מסדרי הזיהוי שבהן נטלו חלק המתלוננות, או ממשקלה של הראיה הנוספת והיא הקלסתרון שהורכב על-פי תיאוריהן.

אכן משפטו של העורר לא הסתיים, אלא שלסנגוריה חלק בכך. ביום 6.2.2000 ביקש הסניגור לפסול את הרכב השופטים שדן במשפטו ומשהבקשה סורבה, הוגש ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור ביקש הסניגור לעכב את המשך הדיון בבית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בערעור. סמוך לאחר מכן זומנו הצדדים על-ידי בית המשפט המחוזי לצורך קביעת מועדים נוספים לשמיעת המשפט. ארבעה מן המועדים שהוצעו לא נתקבלו על דעתו של הסניגור ולפיכך נקבעו אך שתי ישיבות נוספות בתאריכים 18.2.2000 ו31.5.2000-. בית המשפט המחוזי קבע כי מועדים אלה נקבעו לצורך סיום המשפט.

על מסוכנותו הרבה של המשיב ניתן ללמוד מן המעשים החמורים המיוחסים לו. המעשים האלה מלמדים על כך שהוא מועד, לכאורה, לתקוף נשים ולבצע בהן, באלימות, עבירות מין. נטייתו הרעה נלמדת גם מעברו הפלילי ומן העובדה שביצע את המעשים המיוחסים לו בהיותו אסיר ברשיון בגין עבירת מין אלימה שביצע בקטין. מסוכנות זו לא קהתה. בעניינו של המשיב אין בנמצא חלופה שתיטול ממסוכנותו.

אשר על כן, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים החל מיום 19.5.2000 או עד למתן פסק הדין במשפטו - הכל לפי המועד המוקדם יותר.