בש"פ 2912/00 צארלי חן נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמה של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, הצתה, שיבוש מהלכי משפט, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וניסיון לשידול לרצח.

העורר קיים קשרים עסקיים עם המתלונן, ג'וזף בוסקילה. במסגרת העיסוקים האלה, שעל טיבם לא עומד כתב האישום, נותר העורר חייב למתלונן כ400,000- ש"ח. הוא נהג לפרוע למתלונן את החוב על ידי תשלום יומי בסכום של 2,700 ש"ח. בנוסף לכך התחייב הוא להחזיר למתלונן בתאריך 20.12.1999, סכום חד פעמי של 140,000 ש"ח ועוד 2,700 דולרים של ארצות הברית.

על רקע זה נקשר בין העורר לבין אחר, אחד זיאד דבורי (להלן: דבורי) קשר לפגוע במתלונן. ביום 20.12.99 הטמין דבורי בידיעת העורר סמים מסוכנים מסוג קוקאין בחלון החיצוני של רכבו של המתלונן. או אז מסר העורר למשטרה מידע על המצאות סמים מסוכנים ברכבו של המתלונן. באותה עת שימש העורר מודיע של המשטרה, ועל פי המידע שמסר, כאמור, נעצר המתלונן ונעצרה אשתו.

ביום 22.12.99 גנב העורר מן המשטרה טופס המשמש לקבלת צו חיפוש. הוא זייף אותו על ידי שכתב בו כי באותו יום בוצע, כביכול, חיפוש בחנות שבבעלותו, וכי נתפסו בחנות סכומי כסף של 140,000 ש"ח ועוד 2,700 דולרים של ארצות הברית. על הטופס זייף העורר את חתימתם של שני שוטרים. העורר הציג את הטופס בפני המתלונן, בעת שזה בא לגבות את חובו, וטען בפניו כי המשטרה ביצעה חיפוש בחנותו ותפסה את הכספים.

העורר ודבורי קשרו קשר, כך נטען בכתב האישום, לפגוע ברכושו של המתלונן. במסגרת הקשר הזה ניקב דבורי את צמיגי רכבו של המתלונן, ולמחרת שרף אותו. העורר, מצידו, הודיע למשטרה שהמתלונן הוא ששרף את הרכב, כדי להונות את חברת הביטוח, ושוב נעצר המתלונן על ידי המשטרה.

כתב האישום מיחס לעורר קשר פלילי נוסף, שבמסגרתו החליטו העורר ודבורי לרצוח את המתלונן. העורר מסר לדבורי סכום של 7,000 ש"ח על מנת שירכוש אקדח לביצוע הרצח. דבורי פנה לאחד חמיס (להלן : חמיס), והציע לו לבצע את המשימה תמורת תשלום של 30,000 ש"ח ובתמורה לקבלת מכונית מסוג הונדה. העורר נסע עם חמיס למקום עבודתו של המתלונן, על מנת להצביע בפניו על המקום שבו ניתן לרצוח אותו. מן הכתוב בכתב האישום עולה כי הרצח לא יצא אל הפועל, מאחר שדבורי וחמיס הודיעו למתלונן כי העורר משדל אותם לרצוח אותו. בשלב זה צייד המתלונן את השניים במכשיר הקלטה, על מנת להקליט מפי העורר את דבר השידול לרצח.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר, ביקשה התביעה להורות על מעצרו עד תום משפטו. כיוון שהעורר לא חלק בבית המשפט המחוזי על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו, ואף לא חלק על קיום עילת מעצר, נסב עיקר הדיון שם על השאלה אם ניתן להמיר את המעצר בחלופה שתכלול ערובה ומעצר בית מלא.

בית המשפט המחוזי מצא כי מסכת האישומים המיוחסת לעורר מעוררת חשש רציני כי הוא מסוכן. המדובר, כך קבע, בהסתבכות כספית קשה עם אדם שהינו, ככל הנראה, בעל רקע פלילי ומסוכן, שהפעיל על העורר לחץ יום יומי. על לחצים אלה הגיב העורר בשורה של מהלכים פליליים, ששיאם בניסיון לבצע רצח. בית המשפט המחוזי מצא כי החשש לפעולות אלימות מצד שני הצדדים לא נעלם, וכי גם חלופה של הרחקתו של העורר ממקום מגוריו והעמדתו בפיקוח אימו לא תספיק כדי להסיר את חשש המסוכנות, מה גם שאת מעשה הרצח ביקש העורר לבצע לא בעצמו, אלא באמצעות אחר.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הסנגור מיקד את עיקר טענותיו היום בעובדה שהעורר שימש כמודיע משטרתי, ועתה, כשזהותו נחשפה, הוא נתון לסיכון רב בהיותו כלוא. הוא מדגיש כי העורר עבד לפרנסתו וכי מעשיו מבטאים תגובה, של אדם נואש, ללחצים שהפעיל עליו המתלונן. הוא סבור כי שחרורו בתנאי "מעצר בית מוחלט" יבטיח כי לא יפגע באחרים. שיקולים אלה נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי והובאו בחשבון החלטתו המנומקת היטב, וכאמור לא מצאתי עילה לשנות ממנה.

הערר נדחה. שירות בתי הסוהר מתבקש ליתן דעתו לטענות העורר בדבר הסכנות הנשקפות לו בין כתלי בית הסוהר, ולעשות את כל הדרוש על מנת להבטיח את שלומו של העורר.