בש"פ 2918/04 חמוד ג'לאל נ. מדינת ישראל

העורר ואחד רימון אבראהים הובאו לדין יחדיו על-פי כתב-אישום המייחס להם ייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המאשימה והורה על מעצרם של שני הנאשמים עד לתום בירור משפטם. בעררו שלפניי על צדקת מעצרו קיווה הסניגור המלומד לשכנעני כי להאשמת העורר בעבירות האמורות אין תשתית ראייתית לכאורית.

על-פי הנטען בכתב-האישום נצפו שני הנאשמים בקרבת גדר המערכת בין ישראל ללבנון, בתחום המוגדר שטח צבאי סגור, כשהם מקבלים מאחרים שהשליכו לידיהם מעבר לגדר חבילות ארוזות. העורר נצפה כשהוא קולט את החבילות המושלכות מן הגדר ומעבירן אחת לאחת לנאשם השני שהסתתר בתוך מטע במרחק מה ממנו. אחר כך נראו שני הנאשמים כשם מכניסים את החבילות לתוך שני תיקים שהוסתרו על ידם בשטח. יחידה צבאית שהוזנקה לעברם עצרה את שני הנאשמים זמן קצר לאחר האירוע המתואר. בדיקת התיקים שהוסתרו על-ידי השניים בשטח העלתה כי הם הכילו כמאה ועשרים אריזות ובהן כמות כוללת של יותר מ-26.5 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש.

בעת מעצרם, וכך גם בשלב החקירה, טענו שני הנאשמים כי נכנסו לשטח במטרה תמימה של חיפוש אחר פטריות. מעיקרה לא עוררה גרסה זו אמון, הן מפני שברשותם לא נמצאו כל פטריות שאספו והן מפני שאיש מהם אף לא ידע להסביר איזה סוג של פטריות הם מתכוונים לאסוף. בדיון לפני בית-המשפט המחוזי התעוררה מחלוקת אם הנאשמים שנעצרו על-ידי החיילים הם אכן אותם שני אנשים שנצפו קודם לכן ליד גדר הגבול כשהם קולטים את אריזות הסמים ומסתירים אותם בתוך התיקים. השופט המלומד נדרש בהחלטתו, בפירוט רב, לעדויות החיילים שלכדו את הנאשמים, בהם גששים שהתחקו אחר עקבותיהם, וכן לראיות החפציות שהוצגו על-ידי התביעה, בהן תיאור לבושם של האנשים שנצפו, עקבות נעליו של העורר וכן שרידים וסימנים אחרים שנתגלו על סוליות נעליהם של השניים ואשר העידו כי הם אכן שהו בסביבת הגדר. בטיעונו לפניי קיווה סניגורו של העורר לשכנעני כי הממצאים המזהים שנתגלו לגבי העורר אינם מבססים לכאורה את טענת המאשימה כי הוא היה אחד משני האנשים שנצפו בעת ביצוע העבירות. חזרתי ועיינתי בהחלטתו של השופט המלומד וכן עיינתי בתצלומי פריטי לבושו של העורר בעת מעצרו. מסקנתי היא כי בדין קבע בית-המשפט המחוזי שלהאשמת העורר בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום מצויה תשתית מספקת להצדקת מעצרו.

הערר נדחה.