בש"פ 2921/14 יאסין זלום נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי.

ביום 24.6.2013 נגזר דינו של המבקש, אשר הורשע (על-פי הודאתו) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לעונש של מאסר בפועל לתקופה של 5 וחצי שנים, וכן מאסר על-תנאי ופיצוי למתלונן. ביום 23.4.2014, כ-10 חודשים לאחר גזר-הדין, הגיש המבקש את הבקשה שלפניי, להאריך את המועד להגשת ערעור על גזר-הדין. טענתו של המבקש היא כי "סיכם עם עורך דינו על בקשת הקלה בעונש", אולם "הולך בכחש ובשקר כי הבקשה הוגשה". לדברי המבקש, בשל מעבר בית סוהר נותק הקשר בינו לבין עורך-הדין שהבטיח לו כי "העניין בטיפול". עוד מציין המבקש נסיבות אישיות מסוימות, ומבקש להגיש כעת ערעור על חומרת העונש, תוך שימונה לו סנגור ציבורי.

אציין, כי נוכח הנימוק שהעלה המבקש ביקשתי את התייחסותו של עורך-הדין שייצג את המבקש בבית המשפט קמא (עו"ד ואפי נסראלדין). ביום 8.5.2014 הגיש עורך-הדין נסראלדין תגובה, שבה הבהיר כי המבקש לא פנה אליו לצורך ייצוג בערעור, וכלל לא יצר עמו קשר מאז שניתן גזר הדין. עוד ציין עורך-הדין נסראלדין כי בשיחה שקיים לאחרונה עם המבקש, הסביר האחרון כי "פנה לעו"ד אחר שייצגו בהליך הערעור אלא שגילה כי לא נעשה דבר ולא הוגש ערעור".

במצב דברים זה, אין באפשרותי ליתן ארכה כמבוקש. אזכיר, כי עסקינן בבקשה שהוגשה כעשרה חודשים לאחר גזר הדין של בית המשפט קמא. מדובר באיחור ניכר ביותר. אל-מול האיחור הזה עומד בעיקר נימוק אחד, והוא כי המבקש סיכם עם עורך-דין על הגשת ערעור, וכי זה האחרון הבטיח לטפל בעניין אך לא עשה כן. אולם, המבקש אינו מספק פרטים כלשהם בעניין זה. כך למשל, הוא אינו מציין תאריכים, ואף אינו מבהיר מיהו עורך-הדין שכביכול הוליך אותו "בכחש ובשקר" – כלשון הבקשה. במצב דברים זה גם לא ניתן לברר את הטענה. יובהר, כי ככל שניתן ללמוד מן התגובה של עורך-הדין נסראלדין, אף בשיחה שהתקיימה בינו לבין המבקש לא צוין שמו של עורך-הדין האחֵר – מכל מקום, השם לא צוין בתגובה.

אשר על כן, אין בידי לקבוע כי הבקשה, כפי שהוגשה, מציגה "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור הגדול בהגשת ההליך. למען שלמות התמונה אדגיש כי מדובר בערעור על חומרת העונש, לאחר שהמבקש הורשע על-פי הודאתו.

לפיכך, הבקשה כפי שהוגשה – נדחית.