בש"פ 2928/13 חיים דימיטשטיין נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים.

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בחיפה בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ובגין כך נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על-תנאי והושת עליו קנס של 10,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה ביום 14.2.2013 במעמד הצדדים.

ביום 23.4.2013 הגיעה למזכירות בית המשפט בדואר בקשת רשות ערעור על גזר הדין שהושת על המבקש, אך נוכח האיחור בהגשתה זו לא נקלטה לרישום, ולמחרת היום שלח המבקש באמצעות הפקסימילה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.

בבקשתו מציין המבקש כי לאחר מאסרו נותק הקשר בינו ובין בא-כוח בערכאות דלמטה, כי היה עליו להמתין עד אשר עותק של פסקי הדין שניתנו בעניינו הומצאו לידיו וכי משלוח דבר דואר מבין כותלי בית הסוהר הינו מסורבל ובפועל שלח את הבקשה עוד ביום 4.4.2013 אך זו הגיעה למזכירות בית המשפט רק כעבור כשבועיים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, באשר לטענתה אין היא מגלה טעם ממשי לאיחור בהגשת ההליך. כן עמדה המשיבה על סיכוייה הנמוכים של בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי להיעתר לבקשה.

אמנם הצדק עם המשיבה כי לעניין סיכויי ההליך לגופו ניצבת בפני המבקש משוכה לא קלה. יחד עם זאת, יש ליתן משקל לכך שהנימוקים אותם ציין המבקש - אשר אינו מיוצג בהליך זה - מצביעים על כך שהאיחור בהגשת ההליך נבע מקשיים בהם נתקל בשל ובעקבות מאסרו. כמו כן, ככל שהבקשה אכן נשלחה על ידי המבקש כבר ביום 4.4.2013 כטענתו (וכשם שעל בסיס החומר שהניחו הצדדים בפניי אין באפשרותי לאשש טענה זו אין באפשרותי לשלול את נכונותה), הרי שהבקשה נשלחה יומיים בלבד לאחר חלוף המועד להגשת ההליך (שכן כפי שציינה המשיבה היום ה-45 ממועד מתן פסק הדין הינו יום 31.3.2013, אך בשונה מן העולה מטענותיה משיום זה כמו גם היום שלאחריו חלו בפגרת הפסח היה המבקש רשאי להגיש בקשתו עד ליום 2.4.2013, ראו סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א- 1981). בנסיבות אלו ונוכח אמת המידה הנוהגת לעניין בקשות להארכת מועד בפלילים - "טעם ממשי המניח את הדעת" - סבורני כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש מלהעלות טענותיו בבית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות תפתח תיק רע"פ ותתייק בו את הבקשה למתן רשות ערעור ואת החלטתי זו.