בש"פ 2929/12 גיא ממן נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתנה ביום 11.4.2012 בתיק עמ"ת 13387-04-12 על ידי כב' השופט חאלד כבוב.

תחילת ההליך בבית משפט השלום ביום 27.3.2012, כשאז הוגשה לבית המשפט בקשה לשחרור המבקש בתנאים, לאחר שנעצר כשהוא חשוד בביצוע עבירות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, כמו גם בעבירות של שוחד, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. על פי החשד, וכמפורט בנספח לבקשה לקביעת תנאי שחרור שהגישה המשיבה לבית משפט השלום, במסגרת תפקידו של המבקש כסוחר בדסק המניות של מגדל חברה לביטוח בע"מ, הוא פעל בדרכי מרמה על מנת להשיא לעצמו ולשותפו (יובל פלג) רווחים אסורים באמצעות ביצוע עסקאות מתואמות ופעולות מסחר מוכוונות שער בהיקפים משמעותיים, תוך טשטוש והסתרה של פעולות אלה על ידי שימוש בחשבונות של מקורבים וחלוקת רווחים עמם. נטען, על יסוד החומר שנאסף, כי כתוצאה מהפעילות האמורה הופקו רווחים בסכום של כ- 5.5 מיליון ש"ח, כשחלקו של המבקש הוא מחצית מהסכום האמור.

המשיבה הסכימה לשחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, כאשר היתה הסכמה בין הצדדים לכל התנאים, למעט סכום ההפקדה הכספית (או הערבות הבנקאית). המשיבה ביקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערבות בנקאית בסך 1.5 מיליון ש"ח והמבקש טען כי אין בידו להעמיד סכום זה וביקש שהערבות תעמוד על סכום נמוך בהרבה. בית משפט השלום קבע, כי הערבות תעמוד על סך מיליון ש"ח. ביום 27.3.2012 שוחרר המבקש ממעצר וניתנה לו ארכה להפקדת הערבות הבנקאית עד ליום 15.4.2012.

2.

ביום 8.4.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע, בין היתר, כי אכן יש ממש בטענת המבקש לפיה אין מקום לקביעת ערבויות בסכומים שאין ידו של החשוד משגת; אך מנגד שקל בית המשפט את חומרת הפרשה ואת העובדה שמדובר בסכומי כסף נכבדים ביותר, כשהמבקש היה הדומיננטי מבין השניים שנחשדו בביצוע העבירות בצוותא. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי: "כאשר שותפו של העורר המציא את הערבויות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, לא מצאתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ...". בית המשפט הוסיף וציין, כי הערבות הכספית אמורה להיגזר, בין היתר, מפרי העבירה, כשבמקרה זה מדובר בסכום כולל של 5.5 מיליון ש"ח.

3.

המבקש טוען, כי יש מקום ליתן לו רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי, שכן במקרה דנן עולות "שאלות משפטיות בעלות חשיבות עניינית רבה". המבקש טוען עוד, כי במסגרת הערר שהוא מבקש להגיש מתעוררת סוגיה עקרונית והיא: "האם אלמנט ההרתעה הנדרש בקביעת גובה הערבות מבוסס על הרתעה אובייקטיבית ביחס לעבריינים נוספים וסוג העבירה הנחשדת, או שמא מדובר בהרתעה סובייקטיבית ביחס לחשוד עצמו ונסיבותיו האישיות". בנוסף נטען, כי הערר מעורר שאלה נוספת שעניינה קביעת גובה הערובה במקרה של נאשם שהוגש נגדו כתב אישום לעומת חשוד שחקירתו טרם נסתיימה.

4.

עיינתי בטענות המבקש ולא מצאתי כי הן מעלות שאלה עקרונית כללית. לפנינו מקרה ספציפי שעניינו קביעת גובה ההפקדה הכספית כתנאי לשחרורו של חשוד מסוים, כאשר בית המשפט שוקל, בהקשר זה, הן שיקולים הנוגעים לאופי החשדות והיקף הסכומים שהופקו בעבירה והן שיקולים אינדיבידואליים שעניינם יכולתו של החשוד שבו מדובר להפקיד את הערובה הכספית הנדרשת. אך מובן הוא, שכאשר מדובר במי שטרם הוגש נגדו כתב אישום, הרי שעוצמת הסיכון שבפניו הוא עומד נמוכה מעוצמת הסיכון הקיימת בעניינו של נאשם, וגם לנתון זה צריכה להיות השלכה על קביעת גובה הערובה, אשר נועדה להבטיח התייצבות להמשך החקירה, כמו גם מפני החשש של הימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט.

5.

כאמור, עיון בהחלטות הערכאות הקודמות מעלה, כי, ככלל, נשקלו שיקולים רלוונטיים. כידוע, חלק ממרכיבי שיקול הדעת מנויים בסעיף 46 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). עוד ראו, לעניין השיקולים בקביעת סכום ההפקדה הכספית והבטוחות הריאליות, בש"פ 2034/12 גסאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2012), והאסמכתאות המפורטות שם (עם זאת יודגש, כי הדיון שם נסב על תנאי שחרורו של מי שקיימת נגדו עילת מעצר עד לתום ההליכים ובענייננו מדובר בחשוד, מה שככלל יצדיק קביעת תנאים פחות מחמירים). מכל מקום, הבקשה שלפניי אינה מעלה כל סוגיה עקרונית או כללית, מה גם - ואף לכך השלכה על שיקולי מתן הרשות לערור - שהחלטות הערכאות הקודמות אינן סוף פסוק , שהרי שמורה למבקש האפשרות לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום, לאחר שכבר חלף זמן ועל אף זאת לא עלה בידו לגייס את הסכום הנדרש והוא צפוי להיעצר נוכח אי המצאת הערובה (סעיפים 47 ו- 52 לחוק המעצרים). כך,

במסגרת זו יוכל המבקש לפרט את נסיונותיו להשיג את סכום ההפקדה שנקבע, לפרט את נכסיו ושוויים ולהציע בטוחות חלופיות (מעין "חקירת יכולת" בלשונו של השופט טירקל בבש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 176, 181 (2003)).

6.

בקשת הרשות לערור נדחית. כדי לאפשר למבקש להיערך, בין אם לגיוס הסכום הנדרש ובין אם לפנייה לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר, ניתנת ארכה להפקדת הערבות הבנקאית (או הסכום במזומן) עד ליום 23.4.2012.