בש"פ 293/01 מדינת ישראל נ. אליאס דאלי

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב, העומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, בתשעים יום נוספים.

1.כנגד המשיב הוגש ביום 24.10.99 כתב אישום, הכולל חמישה אישומים בעבירות של סחר בסם מסוכן, קשירת קשר לביצוע פשע, והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. מהאישומים עולה כי המשיב היה שותף ברשת בינלאומית של סחר בסמים, אשר ייבאה סם מסוכן מסוג קוקאין מדרום אמריקה להולנד בכמות כוללת הקרובה לטון. על פי האישום הראשון, בחודש מרץ 1995 קשר המשיב קשר עם אנשים נוספים לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין מדרום אמריקה להולנד. ביוני אותה שנה טסו המשיב ובחבריו לפרו והעבירו משם להולנד, באמצעות מכונות לבדיקת בלמים באופנועים, כ70- ק"ג סם מסוג קוקאין. על פי האישום השני, בסוף שנת 1995 שלחו המשיב וחבריו כ360- ק"ג נוספים של סם מסוג קוקאין מפרו להולנד, תוך הסתרתם במכונות לבדיקת בלמים לרכב. נטען כי המשיב ריכז את הכספים שנתקבלו ממכירת הסם בהולנד ודאג לחלוקתם בין השותפים. על פי האישומים הנוספים, בשנים 1996 עד 1998 הבריחו המשיב וחבריו מפרו וונצואלה להולנד, באמצעות רשת הסמים שהקימו, עוד כ570- ק"ג של סם מסוג קוקאין.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את הבקשה, על יסוד הסכמת הסנגור.

3.בחודש יולי 2000, בתום תשעה חודשים מתחילת המשפט, הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. חברתי, השופטת ד' דורנר, נעתרה לבקשה, בציינה כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות שלא נסתרה וכי מרכז חייו של המשיב אינו בישראל. היא הוסיפה, כי משפטו מתנהל בקצב ראוי ואף נעשה מאמץ מיוחד לזרז את הדיון.

4.בחודש אוקטובר 2000 הגישה המדינה בקשה שניה לבית משפט זה, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. חברי, השופט י' טירקל, בקבלו את בקשת המדינה, שב וציין כי למשיב מיוחסות עבירות סמים חמורות ביותר וקיים חשש להימלטות מן הדין.

5.כעת פונה המדינה בבקשה שלישית להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום. הגם שבקשת המדינה הוגשה עוד בחודש ינואר 2001, הדיון בבקשה התקיים רק היום, וזאת בשל בקשות חוזרות ונישנות של באת-כוח המשיב לדחות את מועד הדיון בבקשה בשל מצב הבריאות שלה. ואמנם, באת-כוחו של המשיב שוחררה מייצוג המשיב בבית המשפט המחוזי. מתברר, כי מאז הארכת המעצר האחרונה התקיימו תשע ישיבות הוכחות לשמיעת פרשת התביעה. פרשת התביעה הסתיימה ביום 2.1.01, לאחר שהמדינה וויתרה על העדתם של עשרות עדים המוזכרים בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע ישיבות רבות לשמיעת פרשת ההגנה בחודשים ינואר - מרץ 2001. ואולם, לבקשותיה של באת-כוח המשיב, בוטל מספר רב של ישיבות, ולמעשה עד היום לא הוחל בהבאת ראיות מטעם המשיב. ביום 12.02.01 שיחרר, כאמור, בית המשפט המחוזי את באת-כוח המשיב מייצוגו של המשיב בתיק, מפאת מצבה הבריאותי. בעקבות זאת בוטלו ישיבות ההוכחות שנקבעו לחודש מרץ 2001, על מנת לאפשר לעורך-הדין, שייקח על עצמו את ייצוג המשיב בתיק, ללמוד את התיק לפני פתיחת פרשת ההגנה. תחת זאת קבע בית המשפט 17 מועדים חדשים לקיום הוכחות, במהלך החודשים אפריל - יוני 2001.

6.בדיון בפניי טען בא-כוח המדינה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב, לאור המסוכנות הטמונה בו. לדבריו, אין מקום לשחררו למעצר בית שכן מרכז חייו של המשיב אינו בישראל, משפחתו הקרובה אינה מתגוררת בישראל, והכספים שהרוויח, לכאורה, מעסקאות הסמים המיוחסות לו, גם הם מוחזקים ככל הנראה מחוץ לישראל. המשיב, אשר טען לעצמו בדיון בפניי, משום שלא רצה להיות מיוצג על-ידי סניגור ממונה, ביקש להשתחרר למעצר בית בבית אימו בישראל. לטענתו, המשפט ייארך עוד זמן רב. טרם עלה בידו למצוא עורך-דין אשר מוכן לקבל על עצמו את הייצוג בתיק מורכב זה בהתאם לזמנים שהקציב בית המשפט המחוזי. הוא הוסיף כי פרשת ההגנה עתידה להמשך זמן רב, כיוון שבכוונתו להעיד עשרות עדים.

7.לאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה. כאמור, למשיב מיוחסות עבירות סמים חמורות ביותר, לפיהן הוא היה שותף מרכזי ברשת בינלאומית של סחר בקוקאין. היקף עסקאות הסמים של אותה רשת נאמד בטון של קוקאין. לא עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית המיוחסת לו בגין עבירות אלה. למסוכנות זו מתווסף החשש להימלטותו של המשיב מן הארץ, עליו עמד בא-כוח המדינה. לא השתכנעתי כי "מעצר הבית" ינטרל את מסוכנותו של המשיב. אמנם המשיב נתון במעצר כבר תקופה ממושכת, אך מתברר כי נעשה מאמץ רב מצד התביעה ומצד בית המשפט המחוזי לנהל את הדיון במהירות. פרשת התביעה נסתיימה זה מכבר, והתקלות והעיכובים בשמיעת המשפט מקורם כעת בצורך להחליף סניגור. בנסיבות אלה, אין מקום לשחרור המשיב.

8.אי לכך הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים, החלט מיום 20.1.01, או עד למתן פסק דין בעיינו בת.פ. 379/99 בבית המשפט המחוזי בנצרת.