בש"פ 2942/20 פלוני נ. מדינת ישראל

לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ר' בן יוסף ) במ"ת 7426-05-20 מיום 7.5.2020 לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד למתן קבלת תסקיר בעניינו.

1.

ביום 5.5.2020 הוגש נגד העורר, קטין שעוד לא מלאו לו 17 שנים, ואחיו כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שוד בחבורה ובאלימות. על פי האמור בכתב האישום, ביום 26.4.2020 האח הרכיב את העורר על אופנועו, כאשר במהלך הנסיעה האט את מהירותו ובו בזמן תפס העורר את תיקה של המתלוננת שהלכה לתומה בגן ציבורי ביפו העתיקה ומשך אותו ממנה באלימות. השניים המשיכו לנסוע על האופנוע מרחק של כעשרה מטרים בעודם גוררים את המתלוננת שניסתה לאחוז בתיקה עד שאיבדה את אחיזתה בתיק. כתוצאה מהשוד נגרמו למתלוננת חבלות בגפיים, באגן ובגב. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס הבקשה ובהחלטתו מיום 7.5.2020 קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר. נתקבלו שני תסקירים מטעם שירות המבחן לנוער. בשולי התסקיר מיום 6.5.2020 הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית הוריו. כמו כן, נתבקשה דחיית מועד הדיון בשבועיים ימים לצורך העמקת החקירה ובחינת תכנית טיפולית, תעסוקתית ולימודית לתקופת המעצר. בשים לב לכך שבית המשפט התרשם שאין בתסקירים כדי להעיד באופן מספק על טיב החלופה שהוצעה, ובשים לב לכך שהעבירה המיוחסת לעורר אינה עולה בקנה אחד עם התמונה החיובית שהתסקיר צייר בעניינו, האריך בית המשפט את מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת וקבע כי על שירות המבחן לערוך תסקיר מעמיק יותר, תסקיר אשר ציווה שיוגש תוך ימים ספורים ועד ליום 17.5.2020. מכאן הערר שלפנַי בו נטען כי לא היה מקום לעכב את שחרורו של העורר עד לקבלת התסקיר המשלים בעניינו.

3.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה על שחרורו באופן מיידי על פי המלצת שירות המבחן, ותחת זאת דחה את השחרור עד לעריכת תסקיר משלים נוסף. זאת שכן, התסקיר שהוגש מעמיק דיו ומצביע על כך שהחלופה שהוצעה על ידו היא חלופה ראויה. בכל הליך העוסק בקטין לעולם יהיה צורך לערוך השלמת הערכה לשם בניית תכנית טיפול להמשך, ואין כל קשר בין זה לבין המשך מעצרו. כמו כן, העורר טוען כי סטייה מהמלצת שירות המבחן מותנית בטעמים מיוחדים ובפרט כאשר מדובר בעניינו של קטין. יש גם לקחת בחשבון את חשיבותם של שיקולי השיקום שנפגעים בעודו מצוי הקטין במעצר. כמו כן, הסיכון הטמון במעצר בעת הנוכחית, כאשר נגיף הקורונה עדיין מסכן את הבריאות, צריך להטות את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. בעניינם של קטינים מעצר הינו האמצעי האחרון, ודאי כאשר העורר נעדר עבר פלילי ולכן יש לשחררו מיידית לחלופת המעצר המוצעת.

4.

מנגד, המשיבה מחזיקה אחר החלטת בית המשפט ומדגישה כי אין מקום להתערב בהחלטת ביניים מסוג זה של ערכאה דיונית. היא הצביעה על המורכבות הנגלית בתסקירים, כאשר לצד כל נתון חיובי בעניינו של העורר, מצוי צד שלילי. היא הדגישה את חומרת העבירה המיוחסת לעורר ואת העובדה שהעבירה בוצעה לפי הטענה בצוותא-חדא על ידי שני אחים בני אותה המשפחה אשר בצילה מוצעת חלופת המעצר.

5.

הדיון בהליך מעצרו של העורר טרם הסתיים ועוד טרם ניתנה החלטה סופית בעניין. במקרים מסוג זה, אין מקום להידרש לערר. ודאי מקום בו בית המשפט המחוזי מעלה הסתייגות, הן לגבי טיב החלופה המוצעת והן לגבי המסוכנות הנשקפת מהעורר. אכן מצד אחד מדובר בקטין ומתבקשת מתינות בהחלטת מצער בעניינו. ברם, מנגד, תלוי ועומד כתב אישום לא פשוט נגדו, כאשר על פניו נשקפת ממנו מסוכנות. מכאן שמצד שני נדרשת זהירות במציאת חלופה למעצרו. לא זו בלבד אפוא, שאין זה השלב שראוי לדון בערר על ההחלטה, אלא שגם לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין.

הערר נדחה.