בש"פ 296/12 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' קאפח ) מיום 8.1.2012 (בש"פ 296/12) ובקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) , להארכת מעצר בפעם הארבע עשרה (!!!) של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 467/12).

1.

ביום 1.3.2007 הוגש נגד העורר בבש"פ 296/12 (להלן: העורר ) כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס במרמה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) (ריבוי מקרים); נסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; מעשה סדום לפי סעיפים 347(ב) ו-350 לחוק, בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק (ריבוי מקרים).

כתב האישום ארוך ומפורט, ומתפרש על פני שנים עשר אישומים שונים, המגוללים סיפור מעשה לא שגרתי, בלשון המעטה. עיקרי הדברים מפורטים בהחלטות קודמות של בית משפט זה, ולשם הקיצור והנוחות, אצטט את תמצית העובדות מתוך החלטתו של כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין בהחלטתו מיום 27.10.2011, אשר נסבה על הבקשה השתים עשרה להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 7500/11):

"המשיב, עורך דין על פי הכשרתו, תר אחר מודעות של בחורות צעירות אשר מחפשות עבודה, והתחזה בפניהן לפסיכולוגית או פסיכיאטרית אשר מטפלת בבחור הסובל מאוטיזם. בשיחות טלפוניות, סיפרה "הפסיכולוגית" למתלוננות כי הבחור סבל מסיפור חיים קשה, התייתם בגיל צעיר ועבר התעללות מינית קשה על ידי מספר נשים אשר גרמה לו לטראומה. בהמשך, ביקשה "הפסיכולוגית" מן המתלוננות כי יבצעו באוטיסט מעשים מיניים ויאפשרו לו לבצע בהן מעשים מיניים שונים, בתואנה כי זוהי דרך הטיפול שתשחרר את האוטיסט מן הטראומות הקשות שעבר. לאחר ש"הפסיכולוגית" שכנעה מתלוננות כי מדובר במעשים טיפוליים, והבטיחה תשלום מכובד תמורת "הטיפול", הגיע הוא עצמו לפגישה עם המתלוננות והתחזה לבחור הסובל מאוטיזם. לאחר שהמשיב התנהג באופן חריג, וזכה לאמון המתלוננות שהאמינו – כך על פי כתב האישום – כי הוא אכן אדם אוטיסט הזקוק לעזרה, "טיפלו" בו המתלוננות בהתאם להנחיות שקיבלו מ"הפסיכולוגית" על ידי שביצעו בו מעשים מיניים שונים או שאפשרו לו לבצע בהן מעשים מיניים. על פי כתב האישום, מעשים אלו חזרו על עצמם שנים עשר פעמים, כאשר בכל אחד מהמקרים רימה המשיב את המתלוננות וביצע בכך – כך על פי האישום – עבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומעשים מגונים במרמה".

2.

הע ורר נעצר עד תום ההליכים, ומני אז מתנהל משפטו, כאשר ביני לביני הוגשו אין ספור בקשות בעניינו, חלקן הגדול מצד העורר, אשר פיטר מספר עורכי דין שייצגו אותו, ואשר ניהל חלק ניכר ממשפטו כשהוא מייצג את עצמו. איני רואה טעם בסקירת אין ספור ההליכים וההחלטות שניתנו בעניינו של העורר, ואומר בקצרה כי

את התמשכות ההליכים יש לזקוף בעיקר לפתחו.

עם התמשכות ההליכים, ומאחר שמעשיו של העורר לא העידו על מסוכנות קיצונית, הורה בית המשפט בחודש פברואר 2009 על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. העורר היה משוחרר עד לחודש אוקטובר 2010, עת נעצר שוב והוגש כנגדו כתב אישום חדש ל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: כתב האישום השני ) המייחס לו עבירות של מעשים מגונים במרמה בשתי מתלוננות וניסיון למעשים מגונים במרמה ב-15 מתלוננות נוספות. המעשים המתוארים בכתב האישום השני בוצעו לכאורה בחודשים יולי ואוגוסט 2010 והם דומים באופיים למעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מושא הדיון ב בית המשפט המחוזי. ובקיצור, העורר חזר לסורו, ובשל כך הוחזר למעצר עד תום ההליכים.

3.

ביני לביני נמשך המשפט, פרשת התביעה אך הסתיימה וטרם החלה פרשת ההגנה, ובהתחשב בכך שהעורר ביקש לזמן למעלה מחמישים עדים, ברי כי קיצו של המשפט עוד רחוק.

בהחלטת השופט ריבלין בבש"פ 7500/11 הנ"ל, נסקרו השיקולים השונים הצריכים לעניין, ולסופו של דיון, נקבע כלהלן:

"אשר על כן, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב ב – 45 יום בלבד, אם לא יסתיים משפטו בתוך תקופה זו תיבחן מחדש האפשרות לשחררו בערובה בתנאים שיקבע בית המשפט. במסגרת זו יש להביא בחשבון כי תנאי השחרור הקודמים לפיהם היה ב"מעצר בית" אך חופשי לצאת מביתו ברוב שעות היממה – לא הסירו את האפשרות שהמשיב ישוב לסורו".

ב יני לביני חלפה תקופת 45 הימים שנקבעה בהחלטה זו, ועניינו של העורר הובא שוב בפני בית משפט זה להארכת מעצר נוספת. וכך נקבע בהחלטתה של כב' השופטת ארבל מיום 15.12.2011 (בש"פ 9020/11):

"אינני רואה מנוס מלקיים את הנחיתו של השופט ריבלין לבית המשפט המחוזי לבחון חלופה כאמור. במידה ותמצא חלופה הולמת להנחת דעתו של בית המשפט ולאחר שייוועץ בגורמים המתאימים על-פי שקול דעתו, יתייתר המעצר וניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופה כאמור.

המדינה שומרת על זכותה להתנגד לחלופה".

4.

ענ יינו של העורר הוחזר אפוא בא אפוא בפני בית המשפט המחוזי, אך בהחלטתו מיום 8.1.2012, חזר השופט קאפח וקבע כי העורר אינו ראוי לאמון לאחר שהפר בעבר את תנאי מעצר הבית ושב לחטוא, וכי גם מתסקירי שירות המבחן עולה שהעורר הוא מניפולטיבי ואינו ראוי לאמון.

על כך נסב הערר שלפני. מנגד, עתרה המדינה להאריך מעצרו של העורר ב-90 יום נוספים.

5.

לטעמי, היה על בית משפט

קמא, למצוא הדרך למלא אחר הוראתו של השופט ריבלין בבש"פ 7500/11 הנ"ל, כפי שנתפרשה גם בהחלטתה של השופטת ארבל בבש"פ 9020/11 הנ"ל. אכן, העובדה שהעורר חזר על מעשיו, עת שוחרר תחת תנאים מגבילים, מקשה עד מאוד ליתן בו אמון. עם זאת, חשוב לציין כי לא הוכח שהפיקוח על העורר, בתקופה בה היה משוחרר, לא היה אפקטיבי. העורר שהה במעצר בית תחת פיקוח החל מחודש פברואר 2009 כאשר במרבית הזמן היה תחת פיקוח של אמו ואחיו. במהלך הזמן, ובאופן מדורג, ניתנו לעורר הקלות בתנאי מעצר הבית. בחודש מאי 2010, נקבע כי העורר ישהה בתנאי מעצר בית רק בשעות הלילה, והעבירות הנוספות בוצעו במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2010, שעה שהעורר כבר לא היה תחת פיקוח. לכן, אני סבור כי ניתן להקהות עוקצה של מסוכנות, בכך שהעורר יחזור לתנאי מעצר בית מלא, תחת פיקוח.

בהקשר זה אציין כי אחיו של העורר, עורך דין במקצועו, אשר התחייב לפקח עליו לסירוגין עם אמו ועם אחותו של העורר, מתגורר בקרבת מקום, כאשר מקום העבודה של האח קרוב למקום מגורי האם.

6.

אשר על כן, ובהמשך להחלטה בבש"פ 750/11 הנ"ל, אני מורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בכפוף לתנאים להלן:

א.

מעצר בית מלא בבית האם בראשון לציון, תחת פיקוח של האם, האח והאחות לסירוגין, באופן שהעורר לא ישהה בבית לבדו אלא בפיקוח של לפחות אחד מהמפקחים הנ"ל. הפיקוח על העורר כולל איסור שימוש באינטרנט, וחיבור לאינטרנט בבית האם, ככל שקיים, ינותק.

ב.

ערבות צד שלישי של המפקחים הנ"ל ע"ס 100,000 (מאה אלף) ₪ כל אחת.

ג.

הפקדה במזומן ע"ס 50,000 (חמישים אלף) ₪ או ערבות בנקאית.

ד.

איזוק אלקטרוני (ניתנת בזה הארכה להסדרת האיזוק עד ליום 1.3.2012).

ה.

נאסר על העורר ליצור קשר, במישרין או בעקיפין, עם מי מהמעורבים בפרשות מושא כתבי האישום.