בש"פ 2962/04 מדינת ישראל נ. זוהר לילאי

המשיב מואשם לפני בית-המשפט המחוזי בעבירת הריגה ובהפרת החובה להציל ולהושיט עזרה. ביסוד האשמתו ניצב אירוע קטלני: נטען נגד העורר כי דקר אדם אחר בסכין והלה שתת דם עד לפטירתו. עם הגשת כתב-האישום נגדו (ביום 2.7.03) ביקשה המאשימה מבית-המשפט המחוזי להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בית-המשפט נעתר לבקשה וציווה על המעצר כאמור. מסיבות שונות לא החל בית-המשפט המחוזי בשמיעת ראיות במשפטו של המשיב עד ליום 28.3.04. סמוך לפני כן הוגשה בקשת המדינה שלפניי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 2.4.04. בהסכמת הסניגור הארכתי את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בבקשה.

מתיאור קורות ההליך שפורטו בבקשה אני מתקשה להסיק על מי מוטלת עיקר האחריות לכך ששמיעת הראיות במשפטו התעכבה עד ליום 28.3.04. בינתיים כמסתבר שמע בית-המשפט (ביום 13.4.04) חלק מעדותו של עד התביעה העיקרי. המשך חקירתו הנגדית של עד זה נקבעה ליום 18.4.04 ושמיעת המשך ההוכחות ליום 20.4.04. ראוי היה לדעתי כי בישיבתו הקרובה, ביום 18.4.04, יואיל בית-המשפט המחוזי להקצות לשמיעת המשפט את מספר הישיבות הנוספות שלפי הערכתו תידרשנה לשמיעת כל יתר הראיות. העיכוב שחל בפתיחת המשפט אך מצדיק לקדם את קצב שמיעתו ככל האפשר, במטרה שניתן יהיה לסיימו בתוך פרק זמן לא ארוך.

לגוף העניין אינני רואה מנוס מהארכת מעצרו של המשיב. המעשה המיוחס לו מעיד על מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור. עם כל הצער על ההכבדה הנגרמת לו כתוצאה מהתארכות ההליך בעניינו, גובר בעיניי השיקול של הגנה על הציבור שאיננו יכול לבוא על סיפוקו אלא במעצר.

הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים, שיש למנותם, למפרע, מיום 2.4.04, או עד למתן פסק-דין במשפטו בת"פ 40224/03 של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.