בש"פ 2966/01 מדינת ישראל נ. אסעד סתיתי

1.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי המשיבים חברו לאחרים וביצעו שוד מזוין בסניף בנק הדואר בדאבוריה, משם נטלו סכום של כ65,000- ש"ח.

המשיבים הואשמו גם בקשירת של קשר לבצע שוד נוסף, בסניף הדואר בעין-מאהל, ולצורך זה אף ניסו לגנוב רכב, אך בסופו של דבר מטרתם של הקושרים לא יצאה אל הפועל.

למשיב 1 יוחסו עבירות נוספות: חבלה בכוונה מחמירה והפרעה לשוטר, כאשר בהיותו עם אחר פרצו מחסום משטרה, מתוך כוונה לפגוע בשוטרים אשר ניצבו שם. למשיב זה יוחסו גם עבירות של התחזות לאדם אחר, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט, בעקבות הזדהותו בזהות שאולה כאשר נעצר בחשד של שהייה בלתי חוקית בישראל.

למשיב 2 יוחסה עבירה נוספת של ניסיון לשוד.

2.המעשים אשר יוחסו למשיבים בוצעו, על פי הנטען, בחודשים מאי ויוני 2000, ומשהוגש כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת לבקשת המדינה, והורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. אותה החלטה ניתנה בחודש אב תש"ס (אוגוסט 2000), ועתה עותרת המדינה, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים),התשנ"ו1996-, להאריך את המעצר.

שמיעתן של ראיות המבקשת החלה בחודש אוקטובר 2000, אך לא הגיעה לסיומה, הואיל וחלק מהעדים הם אלה שעל פי טענת המדינה היו שותפיהם של המשיבים למעשים הפליליים. בינתיים סולק מכשול זה, וסגן הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי בנצרת הבהיר, בהחלטתו מחודש מרץ 2001, כי הוא עתיד לעשות את כל אשר יידרש, על מנת לסיים את שמיעת ראיות הצדדים כבר בחודש מאי 2001.

באי-כוח המשיבים התנגדו לבקשת המדינה, וטענו כי אין לזקוף לחובת שולחיהם את עובדת התמשכותם של ההליכים. הם הוסיפו וטענו, כי על פי הגירסה שהשמיעו שניים מעדי התביעה עולה, כי הפללתם של המשיבים לא התבססה על עובדות אמת, אלא על החלטה של אותם שני עדים להפליל את המשיבים עקב טינה אישית.

מטבע הדברים, לא אוכל לעסוק בשלב זה בשאלת מהימנותן של הראיות, ואיזו מבין גרסאות העדים יש להעדיף. נקודת המוצא היא איפוא שמבחינת העילות אשר הצדיקו בשעתו את מעצרם של המשיבים, לא חל שינוי של ממש, הואיל ובידי המדינה היו ונותרו ראיות שדי בהן, לפחות לכאורה, להפללתם.

במצב זה מצווה בית המשפט לתת את הדעת על תקופת המעצר הממושכת שהמשיבים נתונים בה, אך לא אוכל לומר שהדבר נגרם בעטים של בית המשפט או גורמי התביעה. יותר מכך, לנוכח רצונו הכן של בית משפט קמא לסיים את ההליכים בהקדם, יש סיכוי סביר שהכרעת הדין בתיק זה תינתן במועד קרוב, ועל כן החלטתי להעתר לבקשה.

אני מורה איפוא על המשך מעצרם של המשיבים למשך 90 ימים, אשר תחילת מניינם ביום 23.4.01, או עד למתן פסק-הדין במשפטם של המשיבים, הכל לפי המוקדם.