בש"פ 2971/03 ולדימיר פצ'רסקי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם במעשה סדום בנסיבות מחמירות ובפציעה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, ב-26.12.02 לפנות בוקר בגן העצמאות בתל-אביב, פגשו העורר ואדם אחר שזהותו אינה ידועה לתביעה את המתלונן, יליד 1983, כשהוא ביחד עם אחרים. העורר וחברו בקשו מהמתלונן לקיים עמם יחסי מין והוא סירב. סמוך לאחר מכן נפרדה החבורה והעורר וחברו גררו את המתלונן למקלט ברח' נורדאו בתל-אביב, שם תקפו אותו מינית ופיזית. בשיאה של התקיפה, אחז העורר את המתלונן בגרונו וכשהוא זועק לעזרה, חתך את לשונו באמצעות שברי זכוכית. העורר וחברו המשיכו להכות בו בראשו עד שאיבד את הכרתו והתעלף. השניים נטשו את המתלונן במקלט כשהוא מוכה וחבול בכל חלקי גופו. הוא נותר במקום בלא בגדים ועם תחתוניו בלבד כאשר אלה מוכתמים בדם וכשהוא סובל מכאבים בפי הטבעת, ובשאר חלקי גופו החבול.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. הוא קבע כי מאחר שאין חולק שקימת היכרות בין המתלונן לעורר לא עולה כלל שאלת זיהוי העורר, והעובדה כי המתלונן קושר את העורר לארועים מספקת את הצורך הראייתי. לכך נוספות הראיות בדבר החבלות הקשות על גוף המתלונן, עליהם התלונן מיד לאחר הארוע, וכן העובדה כי העורר עצמו אינו מכחיש כי השתמש באלימות כלפי המתלונן, אף כי שלל שהדבר ארע בהקשר מיני. לאור כל אלה, קבע בית המשפט כי הראיות תומכות לכאורה בגרסת המתלונן לגבי מסכת הארועים שעברה עליו, וכי העורר הוא אחד מהשניים שתקפו אותו וביצעו בו את מעשי העבירה. הוא מצא כי יש בראיות אלה משום עילת מעצר השוללת בנסיבות הענין החלת חלופה למעצר.

4.עיקר טענות העורר מופנות כלפי תשתית הראיות לכאורה כפי שתוארה בידי בית משפט קמא. הוא עומד על הודעותיו השונות של המתלונן בהן ישנן סתירות לגבי ענינים שונים – ובהם השאלה אם בא מרצונו למקלט או נגרר על ידי השניים לשם, אי התאמה של תיאור הגבר שביצע בו מעשה סדום למאפיינים הפיסיים של העורר, עובדת שכרותו של המתלונן באותו ערב וחזרה על אמירות כי אינו זוכר שנאנס, וכן הוא טוען כי הפללת העורר על ידי המתלונן נובעת מכך שהאדם האחר המתאים יותר לתיאור מי שביצע בו את המעשה המיני לא אותר על ידי המשטרה. בא כוח העורר קובל גם על כך שבדיקת הד.נ.א. של החומר שנמצא על פי הטבעת של המתלונן לא הניבה תוצאות שעשויות היו לאמת או לשלול באופן מכריע את גרסתו הבלתי ברורה של המתלונן ביחס למעשה המיני שנטען כי בוצע בו.

5.בחנתי את חומר הראיות הכולל בתיק התביעה ובאתי לכלל מסקנה כי קימת תשתית ראייתית מספקת לצורך הליך מעצר ככל שהדבר נוגע לעבירה המיוחסת לעורר בגין פציעה בנסיבות מחמירות. עם זאת, בחינת חומר הראיות באשר לעבירת מעשה הסדום בנסיבות מחמירות מעלה ספק של ממש באשר לביצועה של עבירה זו.

אשר לעבירת האלימות – העורר עצמו אינו מכחיש כי נפגש במתלונן בערב הארוע וכי תקף את המתלונן וגרם לנפילתו (הודעותיו מיום 28.1.03, 30.1.03, ו- 2.2.03). המתלונן בהודעותיו מערב בצורה ברורה את העורר במעשי תקיפה ברוטליים כלפיו בהיותם במקלט, ומייחס לו במישרין את חיתוך לשונו בשברי הזכוכית (הודעות מיום 4.2.03 ו-28.1.03). החבלות בכל חלקי גופו של המתלונן תועדו בחוות דעתו הרפואית של ד"ר לוי מהמכון לרפואה משפטית מיום 29.12.02. הבדיקה בוצעה על-ידו מספר שעות בלבד לאחר ארועי העבירה. מתוך תיאור זה עולה קיומן של חבלות ופגיעות פיזיות באיזורים שונים של גוף המתלונן, המתיישבות עם גרסתו לגבי מעשי התקיפה האלימה שבוצעה בו. יוצא, איפוא, כי ראיות התביעה מבססות את גרסת המתלונן ביחס למעשי התקיפה האלימה בו וגם זיהויו של העורר כמי שהיה הכח המניע בהכאתו הינו מבוסס דיו.

עם זאת, שונים פני הדברים ביחס לעבירת מעשה הסדום בנסיבות מחמירות המיוחסת לעורר. ממקרא הודעותיו של המתלונן שניתנו במועדים שונים מצטיירת תמונה בלתי ברורה וזרועת סימני שאלה באשר להיבט זה של כתב האישום. מדברי המתלונן עצמו, החוזרים ונישנים בכל הודעותיו, הוא היה שיכור בעת הארוע, ונראה כי גם העורר וחברו היו שתויים. הוא הוכה קשות על ידי העורר וחברו וכתוצאה מכך התעלף, ולמעשה ככל הנראה איננו יודע בבירור אם בוצע בו מעשה מיני, אם לאו. הודעותיו בענין זה שזורות בלבול, אי בהירות, וסתירות פנימיות המשקפות, על פניהן, מציאות לפיה, ככל הנראה, הוא עצמו איננו יודע מה ארע בו עקב שכרונו ועילפונו מהמכות שהונחתו עליו. מהראיות עולה כי המתלונן התעורר מעלפונו כשהוא חסר בגדים ונמצא רק עם תחתוניו, אולם מעבר לכך, התמונה אינה ברורה כלל ועיקר באשר למה שהתרחש בין שלב הכאתו ועלפונו לבין חזרתו להכרה. כך למשל, בעימות עם העורר מיום 30.1.03 הוא אומר בסיומו: "לא קיימתי אתו יחסי מין. אני התעלפתי ולא יודע אם קיים אתי יחסי מין". בהודעתו הראשונה מ-26.12.02 שנלקחה בבית חולים איכילוב הוא מרחיב את הדיבור על המכות שקיבל וחיתוכו בזכוכית ואין אמירה ברורה לגבי ביצוע מעשה סדום. הוא נשאל: "למה צעקת "אנסו אותי" אם אתה לא בטוח? והוא השיב: "כי ראיתי שהתחתונים שלי אדומים". לעומת זאת, כאשר נשאל בהזדמנות אחרת שאלה ישירה, ובמידה רבה מנחה, על-ידי החוקר, אם מישהו הכניס אצבעו לפי הטבעת שלו ענה תשובה חיובית. יש להוסיף כי העורר, אף שהודה במעשי ההכאה במתלונן, שולל מכל וכל ביצוע מעשה מיני בו. גם הודעות החברים ביידנוביץ וגרינברג אינם מוסיפים משקל ראייתי להבהרת היבט זה של האישום. חשוב לציין בהקשר זה כי חוות הדעת של ד"ר לוי מהמכון הפתלוגי מתייחסת לשאלת התקיפה המינית במתלונן אולם איננה קובעת ממצאים פוזיטיביים כלשהם בהקשר לכך. מצויין בחוות הדעת כי סביב פי הטבעת לא נמצאו סמני חבלה טרייה, אך נמצא סביבו חומר סיכה. העדר ממצאים כאמור איננו שולל אמנם אפשרות כי בוצע במתלונן מעשה סדום, אך אין ממצאים ברורים כדי לתמוך בכך, ונמצא כי גם חוות הדעת הפתלוגית אינה מהווה נדבך ראייתי בעל משקל בהיבט זה. כן יצויין כי נלקחה בדיקת ד.נ.א. מחומר שנמצא בפי הטבעת של המתלונן כדי לבדוק את שייכותו לעורר, אולם בדיקה זו נסתיימה בלא יכולת להסיק מסקנה כלשהי לכאן או לכאן.

המשקל המצטבר של הסתירות ושינויי הגרסה של המתלונן מעמיד את אישום העורר במעשה סדום בנסיבות מחמירות בגדר עבירה שאין לגביה ראיות לכאורה במידה המעמידה סיכוי סביר להרשעה, לפחות נכון לשלב זה.

6.עולה השאלה האם באישום בעבירת האלימות כנגד העורר, כשהוא לעצמו, ועל רקע הנסיבות המתוארות בראיות, יש כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

מדובר, אכן, בעבירת אלימות חמורה שנעשתה על ידי שניים בחבורה כנגד המתלונן שהיה חסר ישע וחסר הגנה. נראה כי הארוע ארע על רקע מערכת יחסים הומוסקסואלית בין חברי הקבוצה שגלשה למעשי תוקפנות. בני החבורה היו שתויים בעת הארוע, ומכאן שהמתלונן אף אינו זוכר בפרטי פרטים מה ארע לו.

חרף חומרת עבירת האלימות, המדובר בעורר שעד כה לא קיים כנגדו רישום פלילי כלשהו. עשוי להיות כי מדובר בארוע חריג מבחינתו ואין להוציא מכלל אפשרות כי חלופת מעצר ראויה בעניינו תשיג את מטרת המעצר על דרך פגיעה פחותה בחירותו האישית. משאין הוכחה בנתוני תיק זה למסוכנות טבועה בעורר, אני מחליטה לשחררו בחלופת מעצר שייכללו בה תנאים של מעצר בית מלא במשך כל שעות היממה במקום המרוחק מאיזור תל-אביב בו בוצעה העבירה, וייקבעו ערבויות של העורר ושל צדדים שלישיים, הפקדה כספית במזומן, והתייצבות במשטרה הסמוכה למקום מעצר הבית פעם בשבוע.

7.אני מחזירה את הענין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כדי שיבחן את פרטי חלופת המעצר, ויורה במסגרת האמור לעיל, על התנאים המתאימים ככל שימצא לנכון.