פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בש"פ 97 /
2973
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקש
ת:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1. שבי יואב
2.
סעיד אבנר
3.
חסן זוהר
בקשה
שביעית להארכת מעצר מעבר לשנה
מחוזי
באר-שבע ת.פ. 1462/94
תאריך הישיבה: ט"ו
באייר תשנ"ז (22.5.97)
בשם המבקשת: עו"ד
אורלי מור-אל
בשם המשיבים: עו"ד
צדוק חוגי
החלטה
בקשה שביעית להארכת מעצר מעבר לשנת מעצר כהוראת סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-.
המשיבים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של נסיון לרצח. המתלונן הוא רב-כלאי בני אבירם, קצין בטחון בכלא איילון ברמלה. על-פי האמור בכתב-האישום, ארבו המשיבים למתלונן ליד דירת מגוריו, וכאשר יצא מביתו ירו בו באקדח 0.22 אינץ', פגעו בו בלסתו, בחזהו ובזרועו, וגרמו לו חבלה חמורה. עם הגשת כתב-האישום ביקשה התביעה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, ובית-המשפט נענה לבקשה.
עברה חלפה שנה, והמדינה ביקשה הארכת המעצר בשלושה חודשים. בית-המשפט נעתר לבקשה. אותו הליך חזר ונשנה חמש פעמים נוספות, ובכל פעם נעתר בית-המשפט לבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים. ישבתי לדין בבקשה החמישית להארכת המעצר, ולסופו של דיון אמרתי כי נענה אני "שלא בחדווה יתרה" לבקשת המדינה. ההחלטה היא מיום 22.11.96, וכפי שכתבתי באותה החלטה השיקול שהכריע בדעתי היה "משידענו כי סופו של המשפט נראה מקרוב".
הבקשה השישית להארכת המעצר נשמעה לפני חברי השופט קדמי, ובהעתרו לה כתב חברי כי: "המקרה שבפני... בא בגדר המקרים הנדירים ביותר, שלגביהם אין מנוס - למרבית הצער - מהארכת המעצר, מתוך תקווה שתהיה זו הארכה אחרונה". הארכת מעצר זו האחרונה נסתיימה ביום 19.5.97.
תקוותו של השופט קדמי נכזבה, והוכחה לכך תימצא בבקשה זו השביעית המונחת לפניי.
מצב הדברים כיום הוא זה, שפרשת הראיות והסיכומים נסתיימה, ובית-המשפט נטל פסק-זמן לכתיבת פסק-הדין. פסק-הזמן אינו קצר - בית-המשפט הודיע כי ייתן את הכרעת-הדין ביום 15.7.97 - אך לא נוכל להתעלם מכך שעל בית-המשפט להתגבר על הררים-הררים של חומר ראיות: למעלה מ2,500- עמודי פרוטוקול ועשרות עד מאות מוצגים.
הנה-כי-כן, הגענו אל אחת משתי התחנות האחרונות, והשאלה היא אם ראוי להאריך את מעצרם של המשיבים כבקשת המדינה.
לא יחלוק איש על-כך שבקשת המדינה הינה ייחודית. אינני זוכר ולו מקרה אחד בו נתבקשתי בפעם השביעית להאריך מעצר לשלושה חודשים מעבר לשנה, כאשר כל אחת משש הפעמים הקודמות היו אף-הן הארכת מעצר לשלושה חודשים. מנגד, לא נוכל להתעלם משלושה שיקולים כבדי-משקל העשויים להכריע את הכף.
ראשית לכל, חומרתה המופלגת של העבירה: "ניסיון לרצח של עובד מדינה, וקרוב להניח - מפאת מעשים שעשה בתוקף תפקידו כעובד מדינה" (ציטוט מהחלטתי שמיום 19.5.96). יתר-על-כן: כפי שהוספתי וכתבתי באותו מקום: "עצם העבירה יש בו כדי להוסיף ולקיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו ממעצרם יסכנו המשיבים חייו של אדם או בטחונו או את שלום הציבור או בטחונו".
שנית, המסע המייגע עומד לפני סיומו. אין המדובר בהמשך שמיעתן של ראיות או אך בדחייה להשמעת סיכומים. הכרעת-הדין עומדת להינתן תוך כחודשיים ימים. והגם שאותם חודשיים מוסיפים עצמם על תקופות ההארכה הקודמות, הנה עיקרים שהניעו את בית-המשפט להאריך את מעצרם של המשיבים בפעמים קודמות מתקיימים אף בענייננו.
שלישית, אם יורשעו המשיבים בדינם - ולעת הזו אין אנו יודעים, כמובן, מה תהא הכרעת-הדין - כי אז צפויים הם להיכלא בבית-כלא לשנים ארוכות. תחזית זו יש בה כדי לחזק רצונו של אדם להימלט מן הדין או לעשות מעשים אחרים לסיכול ביצועו של החוק, והרי לפנינו גורם נוסף להארכת המעצר.
המקרה אינו מקרה קל, אך לאחר שיקול אני מחליט להעתר לבקשת המדינה ואני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים החל ביום 20.5.97 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 146/94 (מחוזי באר-שבע), לפי המוקדם.
היום, ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
02 G .97029730