פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ 97 /
2983
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העותרת:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1. לוגסי אלברט
2.
לוגסי מוריס
בקשה
להארכת מעצר
החלטה
(מס' 2)
העתירה שלפני היא עתירת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לשנת מעצר, הכל כאמור בסעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב1982-.
החלטתי זו היא החלטתי השניה בעתירת המדינה. החלטה ראשונה נתתי ביום 22.5.97 (להלן נכנה אותה - ההחלטה ראשונה), והחלטתי הנוכחית תיקרא בהמשך להחלטה הראשונה.
המשיבים עומדים לדין בעבירות חמורות ביותר של סחר בסמים מסוכנים, עבירות שפרשו עצמן על-פני תקופה ארוכה למדי. כעולה מההחלטה הראשונה, נכון הייתי לשקול את בקשת המדינה ברוח אוהדת, אלא שנמצא לי כי המשך שמיעת משפטם של המשיבים אינו קבוע אלא לשני מועדים נוספים בלבד. משלמדתי כי משפטם של המשיבים לא יסתיים במועדים הקבועים עתה לשמיעת משפטם, ביקשתי כי ייעשה לאלתר "לעבות את לוח שמיעת משפטם של המשיבים". עוד אמרתי כי "בית-משפט קמא יעשה כמיטבו - ואני מתיר לעצמי להוסיף: ואף יצא מגידרו - כדי להוסיף מועדי שמיעה, מתוך מטרה ותקווה שהמשפט יסתיים במועד הארכה".
הנסיון לימדני כי בשל יומניהם העמוסים של עורכי-הדין מתקשה בית-המשפט לא אחת לקבוע ימים לשמיעת משפט במועדים ראויים. הוספתי איפוא ואמרתי, כי לעניין קביעת מועדי שמיעה נוספים "יתחשב בית-המשפט אך במעט - אם יתחשב בכלל - ביומניהם של עורכי-הדין".
ההחלטה הראשונה ניתנה, כאמור, ביום 22.5.97, וכבר למחרת היום הגישה פרקליטות המדינה בקשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה לקביעת מועדים נוספים לשמיעה.
ישיבת בית-המשפט המחוזי היתה ביום 27.5.97, ופרוטוקול הדיון מונח לפני. אני מתרשם ביותר ממאמציו של כב' השופט רזי להוסיף מועדי שמיעה, אך יותר מכל התרשמתי מאי-יכולתם של פרקליטי המשיבים להיענות להצעות בית-המשפט ולהסכים לקביעת מועדי ישיבות להמשך שמיעתו של המשפט. הנה-כי-כן, עורך-דין רובינזון - בא-כוחו של המשיב מס' 2 - הודיע לבית-משפט כי לא יוכל להופיע בימים אלה שהוצעו לו: ביום 9.6.97 (בחלקו של היום), ביום 18.6.97, ביום 24.6.97, ביום 25.6.97, ביום 26.6.97, ביום 13.7.97, ביום 17.7.97 (בחלקו של היום). עורכת-דין אולמן - באת-כוחו של המשיב מס' 1 - הודיעה לבית-המשפט כי לא תוכל להופיע בימים אלה: ביום 15.6.97, ביום 18.6.97, ביום 9.7.97, ביום 10.7.97 (בחלקו של היום), ביום 14.7.97 (בחלקו של היום). לשלמות התמונה נזכיר כי בא-כוח המדינה הודיע לבית-משפט כי לא יוכל להופיע בבית-משפט בימים 9.6.97 ו9.7.97-.
לסופם של דיונים נקבע המשך המשפט לימים אלה (בנוסף לימים 12.6.97 ו22.6.97-): ליום 2.7.97 בשעה 9:00 בבוקר; ליום 10.7.97 משעה 9:00 עד השעה 11:30; ליום 14.7.97 משעה 9:00 עד השעה 12:00; ליום 16.7.97 משעה 9:00 ולכל היום ; ליום 17.7.97 משעה 9:00 עד השעה 14:00.
בא-כוח המדינה סבר כי ניתן לסיים את שמיעת הראיות בשתי ישיבות, ואילו בא-כוח המשיב מס' 2 סבר כי יש צורך לקבוע ארבע ישיבות. חשבון פשוט ילמדנו כי לו נעתרו באי-כוח המשיבים למיקצת מהצעות בית-המשפט לקביעת מועדים כי אז ניתן היה לסיים את שמיעת משפטם של המשיבים תוך כדי תקופת ההארכה. ומשנקבעו אך מועדי שמיעה כפי שנקבעו, אין להם לבאי-כוח המשיבים להלין אלא על עצמם בלבד. פרקליטי נאשמים לא יישמעו בטענה כי מרשיהם מוחזקים במעצר מעבר למידה הראויה שעה שדוחים הם הצעות לשמיעת המשפט בשל היותם עסוקים במשפטיהם של אחרים.
המשיבים נעצרו בימים שונים, ולפי הצעת בא-כוח מדינה נעשה להאחדת המועדים. אני מחליט, איפוא, להאריך את מעצרם של שני המשיבים עד ליום 22.8.97 (ועד בכלל); דהיינו: מעצרו של המשיב מס' 1 יוארך ב3- חודשים ואילו מעצרו של המשיב מס' 2 יוארך בחודשיים חסר כמה ימים. למותר לומר כי אם יינתן פסק-דין במשפטם של המשיבים (ת"פ 84/96, 107/96) יהיה מעצרם עד לאותו יום.
היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
.g02 97029830